BIRA 2011 – אבל מה לי ולבירה?!

לוגו התחרות

אומנם הייתי ברמן…מזגתי דיי הרבה בירות, אבל אף פעם לא אהבתי בירות…
(הכוונה היא, לא יותר מדיי…)

יש שיגידו שזה שחצני ויהיר ויש שיגידו בכלל "מה אתה מבין?!",
מה שבטוח זה שאלו שמצאו את הפוסט הזה בגוגל בטוח לא יאהבו את איך שהתחלתי אותו 🙂

הוזמנתי לכנס הנ"ל (bira 2011) בעוד אחת מהודעות הספאם של אתרי פרסום כאלה ואחרים.
בדרך כלל אני לא מסתכל אפילו, אך "כנס בירה ראשון מסוגו" וכו' וכו'…
הסכמתי עם עצמי שכנראה יש פה עניין של כבוד.
כי הרי רוב הכנסים הגדולים תמיד התגלו לי כהצלחה ובטח שהרבה יותר מרשימים מעוד ימי מועד עם סלוגנים מוגזמים של "פסטיבל הבירה הגדול בעולם ברחוב ז'בוטינסקי בקרית אתא!" .
כל ערי ה-בירה למיניהם תמיד נחלו כישלון גדול והגעת למצב שאתה שוב שותה נוזל מר מדיי וחם מדיי בכוס פלסטיק שברירית מדיי.

כנס בירה!
יריד בירה בוטיקי ואיכותי, מהארץ ומהעולם!

"עולם" זה טוב, "עולם" אני מכיר, הייתי בצ'כיה, ובשאר מדינות בוואריות, הייתי בבלגיה וגם לכל אורך הממלכה ואויביה שבדרום.
אני מכיר כמה בירות מהעולם, בעל כורחי, זה יותר זול ממיים באירופה!
ההתלהבות עוד בערה בי, בדיוק חזרתי מטיול של חודשיים במדינות האיחוד כן, זה האירופאי שעומד להתפרק)!

כדי לייצר כניסה נעימה ניסיתי להזרים חברים אוהבי בירה לעניין, כולם טענו שזה לא מתאים, ואיך נגיע…וכל השאלות נכונות!
הרי את יום היריד החליטו לעשות בערב חג והמדינה היהודית לא מאפשרת לרכבות לעבוד כשורה או רחמנה ליצלן לאפשר לצאת בשעה שמאוחרת יותר מארוחת הצהריים של נהג הקטר ברכבת!

בכל זאת החלטתי לנסוע, לא לוותר, ללכת ולהתנסות!

הגענו לת"א, משם אוטובוס שעלה כמעט כשליש ממחיר הרכבת לכיוון רמת גן "כפר המכבייה". באמצע עיר, ממש מאוכלסת אנשים וכו'… ישנו מלון חמוד, דיי קטן (לפחות כך נראה) ולמלון יש מרכז כנסים, ושם פתחו כמה דוכנים, הייתה מוסיקה חלשה וחילקו כוס יין עם קניית כרטיס הכניסה.
ופה ניכנסו כמה שאלות למוכר החביב:

א. כוס יין? אני לפה לבירה אחי!

ב. מחיר כניסה – 35 ש"ח, אוכל? לא כולל, כרטסיית טעימות? אבל באתי ליריד…מה להסתכל?, 25 ש"ח ל5 טעימות. טוב אני כבר פה…ניקח כרטסייה אחת.

בכניסה קיבלתי צמיד, לא הבנתי למה אם גם ככה כלום לא כלול במחיר הכניסה.
ואז השמות התחילו לצלצל לי מוכר, פרסמות צ'כיות ובלגיות בכל מקום, שמות גדולים ופירסום ספקים שעבדתי איתם בימי הפאב (וריח כרוב כבוש באוויר…)

אז לאוכל יש כרטסיות ניפרדות בדוכן שבתוך המתחם, לא שהמבחר גדול: נע בין נקנקייה, המבורגר או עוגת שמרים.
בגדול אחרי מחיר כניסה ויריד טעימות, לא הייתי מצפה למנות גורמה, אבל כמו שיודעים לתת מזות סבירות בשאר המקומות, לחלוטין יכלו לעשות את זה גם כן (אני באמת חושב שמחיר הכניסה על כלום זה מה שהעלה בי את הציפיות וגרם לאכזבה מבחינת הארגון.

ועכשיו לחלק המעשי:

הדוכנים, מדהימים! כיאה לאנשי מכירות, נבחרו הטובים ביותר, אפילו הגיעו בעלי המבשלות עצמם!

הגעתי יום אחרי התחרות המדוברת אז לא היו הפתעות, וכל אחד התעטר סביב דוכנו עם פרסיו, עיטוריו והמדליות שלו.
מה שהקל על הבחירה בין הטעימות ביריד הבירה שבו צריך לשלם על כל טעימה.

המוכרים לחלוטין נראו מביני עניין, ואף מביעי עניין- שזה יותר חשוב,
אנשי שיחה ואולי אפשר להגיד, הברמנים האולטימטיבים בשעות הבוקר המוקדמות, עם שיא המוטיבציה לספק לך מידע. כבוד!

החומר האנושי לא איכזב, כל מה שציפיתי מהיריד. היה כלכך טוב ומעניין שאפילו נשכח ממני כל עניין הארגון ההזוי שהלך שם.

לפי המדליות הלכתי עם בת הזוג ובחרנו בבירות המעניינות.
לשעות הבוקר לכיוון הפילזנר, אייל כדי להזכיר לעצמי כמה אני לא אוהב בירות, וסטאוט כדי להיות מופתע!
את בירות העולם אני מכיר פחות או יותר, אחרי 2 ביקורים בדלריום בבלגיה (פאב בעל 2450 סוגי בירות במחירי זנות!), אתה לומד להכיר את רוב הכיוונים בבירות מצפון אירופה.
החלטתי לראות על מה מדובר בישראליות.
כחובב יין אני מחפש טעמים, מה שהבנתי כי לרוב חובבי הבירה לא מחפשים במיוחד,
טענו גם כי בירה הטובה ביותר היא בירה בעל טעם בירתי מובהק, כזה שיגרום לך להגיד, זאת בירה!
אין ספק שאלו בירות טובות, טעימות, קלילות, מרעננות! (ככה אני אוהב להגדיר אותן), ולכן כניראה גם זכתה במדליית הבירה הישראלית הטובה ביותר, אותה אחת שאני בחרתי כ ה-בירה.

בירה שפירא - לרוויה

שפירא – פייל אייל – בירת בוטיק ירושלמית בהירה ומאוזנת, בעלת ארומת הדרים מרעננת וסיומת מרירה מעודנת. ככה נאמר, וככה גם הרגשתי.

היא גרמה לי להגיד "כנראה שזאת בירה".
הבחור בדוכן אמר יפה שבירה היא עניין של טעם. ואם טעם בבירה הוא כמו אומנות, ניתן להגיד ששפירא היא ה נאו-קלאסית שבבירות. הצליחו לקחת את הקלאסי ביותר בבירה: המתיקות, הקשות המריר שמורגש טיפה יותר ממה שהיית רוצה אותו שם, השילוב בין הטעמים הצ'כים לעכירות הבלגית. ספציפית הבירה "שפירא – פייל אייל" החזירה אותו חודשיים אחורה לטיול שלי ברכבות מצ'כיה ועד בריסל:-), ואת כל זה לעשות כאן בישראל שבירה נשר (וכבודה במקומה!) היא המודל.

קלאסי חדש לארץ ישראל – בירה שצריכה להפוך ל"רול מודל" לחובבי הבירות בימים החמים של רוב ימות השנה בארץ!

אתר הבית "מבשלת שפירא"

נקסט,
בירה מלכה – כהה
בירה בעבודת יד.
רגע, זה טוב או רע?
בקבוקים פשוטים, פונטים ברורים, כבר אהבתי, צבעים מובהקים!
בהיר, אדום, שחור!
טעמתי רק את הכהה, ולכן רק עליה אדבר. כהה בצבע, ומלאת חיים בפה. אולי זו סיבה שנהינתי ממנה, כדוגמא למהי בירת בוטיק, מלכה מבשלה נהדרת. מרגישים את העשייה.
הבירה הייתה מלאת חיים בפה, מריחה כמשהו בעבודה בייתית, ואני מתכוון במובן הטוב.
שם כבר הבנתי למה כוסות יין, כמו יין, ערסלתי את הבירה כדי לשבור את המיתוס שמדובר בבירה. העולם הזה מתחיל לקבל אצלי בראש עניין!

מומלץ מאוד ככניסה לעולם בירות ממבשלות בוטיק.

אתר הבית של "מבשלת מלכה".

אפשר לדבר עוד הרבה, כי טעמתי עוד הרבה, עם כרטיס הכניסה 2 טעימות ועוד כרטסייה של 5, בשלב כלשהו התחלתי להרגיש מסוחרר, ישבתי, אכלתי, דיסקסתי עם אנשים סביבי וחזרתי לבירה שנראתה לי מעניינת לא פחות משאר הכהות שאני אוהב.

בשביל להסביר את זיקתי וסגנון הכתיבה המתנסה (מלשון נסיון) בעולם הבירה, חשוב להבהיר: אני מאוד אוהב יין, אני מאוד אוהב טעמים, באוכל ובשתייה כאחד.
לכל אחד מאיתנו יש העדפות, בשתיית בירה אני מחפש בכל החושים דברים חדשים.
כדי לתת דוגמא, אגיד שבבירות, גינס תמיד הייתה הפייבוריט שלי, מהסיבה הפשוטה שבהתאם למצב הרוח כל פעם גיליתי בה טעמים חדשים.
לכן, כל הכתוב כאן נעשה בערבון מוגבל וכהמלצה מפי בלבד לשותפים איתי להרגשה ו\או למעוניין לנסות.
הבירה הבאה שאני עומד לדבר עליה העיפה אותי למקום חדש ומבחינתי היא הזוכה הגדולה – הייתי משווה אותי ליין טוב, בלנד מקומי מרובה טעמים וניחוחות מכל חבלי הארץ.
נסיון להיות קלאסי כהה ובעלת מרקם עשיר, עם סיומת מפוצצת, מתיקות ומרירות עדינה.
הטעמים בבירה, שוקולד, קפה, דבש וכל זאת ללא תקופת יישון של 12 חודשים בחביות לא מסתדר לי בראש כשמדברים על משקאות.
אך הינה זה בא, בירה שבמקרה שמעתי עליה פעם מכמה חברים ולא ייחסתי לה חשיבות, אמרתי הפעם נטעם…

נגב – פורטר אלון – הבירה כהה, בעלת גוון שחור וראש קצף קרמי סמיך וחום.
לבירה גוף מלא שתומך בכל הטעמים העשירים במשקה.
הבירה רק בת 5% של אלכוהול ומלאה כלכך בטעמים של שוקולד מריר, וניל ודבש. פלפל שחור והרגשתי את עצמי ממש טועם מין קברנה בתחילת התבשלותו.
הבירה "אנסה" לי את הפה בטעמים.
ללא ספק לא בירה טיפוסית!
המעניינת ביותר מבחינתי!

אתר הבית של "מבשלת נגב".

החברה מנורמן פרימיום

לסיכום: אני לא בחור של בירות טיפוסיות, לא ביום יום בכל אופן.
אני כן בחור של ריגושים ודברים חדשים.

הבירות שכן דיברתי עליהן בכתבה הן אלו שהצליחו לתפוס את תשומת ליבי, שהיו לי טעימות ונראו לי כי המעניינות שכדי לנסות גם אם את\ה חובב\ת בירה וגם לא.

מקווה שתהנו, ועד לסיקור הבא, סעו לקנות כמה בקבוקים, זה בריא לחגים!

אתר התחרות באיש-הענבים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s