הירהורים על יינות ישראלים

יין ישראלי 🙂

(תמונה זו נלקחה מאתר http://drinking.co.il/2009/04/09/aging_israeli_cabs)

עם כל הכבוד – ויש כבוד
יש לנו גם בעיה.
יינות ישראלים חזקים מדיי, תוקפים מדיי, מתנהגים בחוצפה וחוסר אחריות (באף ובפה).
זה גם לא משהו שמשתפר עם הזמן, הענבים שלנו עצבניים ובטפסי הטעימות זוכים בניקוד גבוה מדיי על חוזק הטעם והריח- מה שלא מאפשר בשום אופן לזכות בניקוד גבוהה יותר וחשוב יותר באיזון הסופי.
בהתחלה חשבתי שפשוט משחררים אותם מוקדם מדי לצרכנים. אך היננים יודעים את העבודה ומשווקים אותם בדיוק בזמן, הרי גם הלקוחות חסרי סבלנות וקונים כדי לשתות באותו יום, מקסימום באותו שבוע…
אנו ממהרים ובעקבות כך לא זוכים לטוב באמת, מעבר לכך מקובעים וחושבים שאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים- אותו קברנה, קהל גדול מדי של מרלו ועם השיווק המאסיבי בתפריטי הפאבים של שיראז אוסטרלי ויינות צ׳יליאנים אנו מקובעים לחשוב שזהו הטעם שאותו אנו מחפשים ביין.

אנו לא אוסטרליה ולמזלנו אנחנו גם לא דרום אמריקה. יש לנו טרואר ייחודי שיכול ליצור יין ישראלי איכותי לא פחות טוב מאיטליה. רק שכמובן אין לנו תרבות כמו של איטליה. מה שעוד חבל זה ההימנעות שלנו לקחת דוגמא מטרוארים יותר קרובים כמו יוון, שלה סוגי ענבים שונים לחלוטין, המתאימים דווקא בדיוק למה שאנו מנסים ליצור כאן. הקיבעון לקברנה והבלאנדים הטיפה כבדים מדיי כמו שירז קברנה או מרלו ושוב קברנה- נותרו עדיין תקיפים מדיי ללשון, קשה ליצור יין נעים בפני עצמו, שלא מאלץ את השותה לאזנו עם נתח סטייק או קבב מתובלן מדיי… היינות שלנו דומים מדיי לוויסקי ייחודי, תקיף ומלא טעמים- זאת, אני חושב, לא באמת המטרה. אני לא רוצה לשתות כוס, לאכול בו זמנית ולהתענג על שילוב טעמים מפולפל יתר על המידה. אני רוצה לטעום מוצר נעים וחלק, המשדר חוכמה ומדיטציה בזמן לגימת היין, אני רוצה להריח טבע דרך האדמה ולא עץ כבד, אם ארצה להריח עץ כבד לא אתעסק ביין. חוסר הפירותיות בינות הישראלים ניכר מאוד. כמובן שאינני ניסיתי כל בקבוק אפשרי בארץ, אך בגבולות המחיר הסביר ניסיתי מספיק יינות להגיד שהישראלים לצערי מ ספקים משהו מקובע מאוד שמרחיק אותנו יותר מדיי מהקלאסיות האירופאית הראוייה לחיקוי.

מצוי 😦

שוב, אני לא אומר שהיינות הישראלים לא טובים, אני רק מעלה את השאלה האם אנחנו בכיוון הנכון? השאיפה היא לאזן את היין ולהגיע לקהל יותר גדול- להגדיל את כמות שתיית היין לנפש, להפוך את מחירי היין ליותר זמינים ובו זמנית להרחיב את תרבות היין לקהל חדש וצעיר יותר, זאת במטרה ליצור פה תרבות אמיתית של אלכוהול ושתיית יין ולא להשאיר תרבות זו לאליטה בלבד, שגם היא בעצם יכולה לספק לעצמה לרוב יינות משאר העולם, בעלי שם ומחיר כבד הרבה יותר- וגם עושה כך.

לבנים- דווקא הלבנים הישראלים מרגיש שנמצאים בפורמט הנכון- בניגוד ללבנים האירופאים, הישראלים פחות בעלי ניחוח קשה של חומרים אצאתיים, אורגנים או במילה אחרת- הם לא גרמנים/ אוסטרים מדיפי ניחוח זיבלי:-)
ואילו האדומים כן פונים לריחות לוואי ופחות ריח הפרי.

האדומים הישראלים- תוקפים כמו שכבר אמרתי- אני מדבר בעיקר על ה״זניים״, אותו קברנה! שנמכר כשם דבר! אך לאו דווקא מה שהישראלי הפשוט צריך כדי להתקרב לעולם זה, אם הבלנדים המצויינים של יקביי הבוטיק והייקבים הגדולים היו יותר נגישים במחירם, בעלי קמפיין שיווקי גדול יותר שייפנה לאותו קהל צעיר, אני בטוח שהרבה יותר אנשים היו שותים יינות בפאבים.

אין ספק שבלנדים זו גולת הכותרת הישראלית, הם מעניינים יותר, הם נעימים יותר – הם יכולים לעמוד בפני עצמם ולא מחייבים אותך לארוחה מלאה איתם.

שאלה קשה- למה אותם רואים פחות בסופר מרקטים???

כולם יודעים זאת – שאני ניגש לחנות יין כזו או אחרת ושואל מה מומלץ ביותר לערב רומנטי, לא לארוחת שישי, תמיד מפנים אותי ליין צרפתי, ליין איטלקי, למותג כלשהו בעולם היין.
שאני שואל על יין לארוחה מפנים אותי דווקא ליינות שולחן יישראלים…

ישנה מגמה עולה לשתיית יין, ישנה גם מגמה עולה לייצירת בלנדים – הפורמט מובן! פשוט לא רץ מספיק חזק.

רצוי 🙂

אנחנו אוהבים הכל מהר, כאן ועכשיו.
לכן ייצירת שינוי זה לא צריך להיות בהדרגה, אלא צריכה להיות מאסיבית!
הורידו מחירים וצרו בלנדים נעימים. זאת השיטה.
אבל אני רק לקוח.
ויש לי חברים יותר חובבנים ממני בעולם זה, הם גם רוצים להינות מהיין, רק הטענה שלהם היא שזה לא כייף להם- פה הבעייה, עשו את היין כייף יותר!
אל תנסו להתחכם מדיי- פשטות היא התחכום האולטימטיבי (כך דווינצ׳י אמר, הוא היה איטלקי והבין דבר או שניים).
עשו יינות פשוטים בפה, זה יפנה לקהל צעיר יותר ויתחיל ליצור פה דור חדש שיבנה את תרבות היין הישראלית שכולנו מייחלים לה פה.

חומר למחשבה…

2 מחשבות על “הירהורים על יינות ישראלים

  1. יש לי תחושה שבשנים האחרונות דברים מתחילים להשתנות:
    יש יותר ויותר ייננים אנרגטיים ותאבי ידע המביאים רוח חדשה ;
    יקבים כמו אמפורה וצרעה עושים שימוש ביועצי יין בינלאומיים ;
    מתגבשת ההכרה שיש לנסות ולהשתמש בזני ענבים שעשויים להתאים יותר לארץ : פטי סירה, קברנה פרנק, קריניאן, ברברה, טמפרניו וכו'.

    כבר היום ניתן לראות מספר יקבים שהרימו את הכפפה ויצאו מהקיבעון השבלוני. אמנם התהליך עדיין בחיתוליו אבל יינות כמו קריניאן פרא ו-סירה ויונייה של רקנאטי, הקריניאן של ויתקין, גראג' דה פאפא אדום ולבן של עידו לוינסון, כרם שבו של גבי סדן ו-נביולו של גמלא, הרשימו אותי. דוגמאות אלו הם יינות שבדקתי אישית, אני מניח שיש עוד אחרים.

    כאשר התהליכים יבשילו, יש סיכוי שהם יחלחלו מטה גם ליינות העממיים יותר.
    צריך לקוות שהצרכן הישראלי (שכל כך התרגל לסוג יינות מסוים) ישתף פעולה עם התהליכים הנ"ל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s