ישראל מול העולם, האומנם?

טעימה השוואתית – בר יין 107 – בחיפה!

ישראל מול העולם, האומנם? – התחלתי בכתבה על אירוע טעימות השוואתי בין ישראל לעולם, וזה גרם לי לחשוב….

הנוף מהכרמל

לזכותם של מפיקי האירוע, נגיד שיינות גדולים הם יינות גדולים.
אם מישראל ואם מהעולם – ובטעימה השוואתית, קשה מאוד להתחרות, כי יינות גדולים הם מיוחדים בפני עצמם.
היופי בענבים, זה שאין להם ריח של ענבים.
יש פאפאיה, יש "פירות אדומים", יש ניחוחות של סוגי פלפל שונים… ויש אף אדמה, מיוזע, עכברי, סוסי, חתולי, עוקץ, נושך, יורק…
אין ענבים!
גם האדם הכי פחות מבין ביין לא יגיד שיש ליין ריח של ענבים.

תורת מיצוי הפרי בתסיסה של ענבי יין, מביאה את המוצר הסופי למשהו אחר לגמרי מהמוצר הגולמי. וזה כל היופי.
ההשוואה הייתה מאוד ברורה כבר מהשוואת היינות הראשונים.
אנחנו משווים ליין ישראלי – ולכן צריך להביא יינות חו"ל שמושווים ליין הישראלי.
יינות כוחניים יחסית ו/או רכי פרי, מושווים ליינות חו"ל שבאותו ז'אנר.
הבלנדים הבורדואים מרגישים ישראלים.
הזניים הסופר טוסקנים מושווים, למזל הישראלים, לזני "ישראלי" (הכוונה שהוא לא באמת זני) תמיד בעל תיקונים (וטוב שכך:-).
אולי בעצם פה הישראלים מקבלים את ייחודם.
הסגנון אכן מובהק.
עץ – במידה של סביר + קצת יותר מדיי.
הפרי- מתוק + קצת יותר מדי.
האירופאים יגידו שאנחנו לא בשלים.
צריכים להתבגר נפשית.
כמו שמבקרי יין גדולים כבר אמרו על ישראל – יהיה פה יין מעולה! …. בעוד 100 שנה(אולי קצת יותר).

 

כרגע, החך שלנו יודע מה הוא רוצה, ויש יננים שקלטו את זה, ורצים על זה!
פלאם(קברנה), ג'וני שטרן(רותם)…עושים עבודה מעולה. (היו בטעימה).
במסווה של ינני על – עושים יין "ישראלי" מעולה. (בלי להעליב אפילו לרגע! היינות באמת טובים!)

 

בטעימה המדוברת, איטלקים קלאסים לא היו, כי כישראלים אנחנו לא מבינים את היינות הקלאסים שלהם…
אולי חוסר ההגדרה האיזורית (רג'יונאלית), מאפשר לעשות "שטויות" עם היין, ולקבל מגוון גדול מדיי ורחב מדיי של – אותו דבר – בארץ.
לעומת הפרדות ברורות ברחבי העולם הישן, והחדש.. שמגדירים בדיוק מה אתה הולך לקבל בתמורה למה שקנית.
שמפיין, קאווה, קיאנטי, בורדו, בורגון, קוט דה רון, ריוחה, קטלוניה, אלזס ועוד רבים וטובים…
אין משחקים. זה מה יש, עם זה עובדים. זאת הרמה, והתלות של השוני היא, לרוב..בעיקר בשנה.
בישראל קיים "משחק השנה", וגם ניתן להגיד שרק באזורים מסויימים, חוצמזה – התוצר  נתון לחסדי היינן.
אבל מה תקבל שונה מיקבי יהודה או מיקבי הגולן, אף אחד לא יודע בוודאות.

ככתוב באתר ההונג-קונגי: "מפת איזורי היין החשובים בעולם", ישראל? מזרח תיכון?

"נאה דורש, נאה מקיים" – משחק הכסף הוא תוצר ישיר לאיכות.
יינות-על, כמו בכל דבר, עולים יקר.
מציאות – אתה יכול לכוון את עצמך על  אזור ולדעת מראש כמה אתה אמור לשלם על תוצר x, מאיזור y.
בישראל ה"בעיה", כך אני מוצא אותה: היינן, כאומן…בצדק, חושב שמגיע לו הכי הרבה שאפשר, וההתפשרות על הסכום תלויה בכמה אתה רוצה שהיין שלך ימכר.
יש יקבים ש"יצרו שם", ירדו באיכות עם השנים ועדיין מבקשים סכומי עתק על יינות, שאולי בעל כורחם(שנים פחות טובות), איכותם ירודה מאותו דגל שקבע את "שם" היקב בזמנו.
אז עולה השאלה "מה עושים?"
והציבור שותק.

 

ישנם יקבים שמתמחרים בהתאם ליינות עולם באותו סגנון, בלנד "בורדולזי", יקבל מחיר של יין בורדו (אולד סקול) – אך האומנם?
זה לא יין בורדו אין סיטו(במקורו), שקיבל את שמו בזכות ולא בחסד. מאות שנים של היסטוריה ומלחמות, השקעה בטראור וייצירת תנאים לגפן מעולה.
והציבור שותק.

 

רוב הציבור הישראלי רוצה זול, תרבות היין בארץ לא מספיק מפותחת ליצור בלנדים ישראלים מעניינים וחדשניים, שמצריכים ייננים בעלי חוש יצירתי.
נכון שהיוצר הוא שקובע והשקעת משאבי מחשבתו, זמנו, כספו… ראויים לשבח.
אך הציבור לא מבין זאת בזמן שישנם יינות בסופר של 4 ב-100. ובשבילם זה מספק.
הציבור לא יודע שישנם יינות אחרים שיכולים לתת להם חוויה אחרת לגמרי בהשקעה מספרית שלא בשמיים.
והיקבים שותקים!

 

אז לאן נגיע?
טעימות השוואתיות? ישראל מול העולם?
מה באנו להוכיח?
או שאולי לא באנו להוכיח… באנו פשוט לטעום?

 

בקבוקי הטעימה – "בר יין 107"

אני לא אשקיע ביין יותר מ150 ש"ח לבקבוק.
אני סטודנט, אני צעיר, אני רציונאלי עם חשבון בנק לא להיט בכלל.
טעימות יין זאת התשובה.
מקומות כמו "איש הענבים" ביפו, ברי יין ברחבי הארץ, ובחיפה "בר יין 107" הייחודי שברחוב יפה נוף, כשמו כן הוא.
מאפשרים לכולם לבוא לחוויה, שהייתי קורא לה, יוצאת דופן.
לטעום דברים חדשים, להינות מיין, להינות מאוכל, להינות מהאווירה – להינות!
לפתח את תרבות היין, דבר ראשון ל "לשתות".
תכירו – אחר כך תשוו.. תילחמו… תשאלו שאלות ברומו של עולם…
אבל קודם שיהיה עם מי "לשחק" או עם מה…

 

תפריט היינות ב"בר יין 107", הולך ומשתפר מחודש לחודש.
המטרה – שאנשים ישתו, יכירו, לא ממליצים על דברים שגם כך נמכרים. משפט ש"סומלייה" הבר, ברק, הזכיר לא פעם.
גם כלכלית נכון,גם אידאולוגית.
חשוב שאנשים יכירו.

 

אני יודע, יצאתי למקום לכתוב על היינות, זה לא מעניין אותי כרגע…
היו דברים מיוחדים….יקב "סוסון ים" עם בלנד מדהים שהפתיע אותי, בורדו 2006 שאיכזב אותי, קוט-דה-רון שכבש אותי וסופר טוסקני(קברנה סובניון) ששיתק אותי.
10 יינות ב-90 שקלים.
ערב חוויתי במרחק של 20ד' מנהריה-קריות ושעה נסיעה מתל אביב.
לחם, גבינות וגם תפריט אוכל עשיר.

 

אנשים שכייף לדבר איתם, קהל צעיר (לא ציפיתי), אם לא בגיל, לפחות בנפש.
הצוות צעיר ואנרגטי, דבר שמאפיין את הפאבים בצפון וחסר מאוד לפעמים באיזור המרכז…
הרגשה שמורידים, או מעלים… (תלוי מאיפה מסתכלים;-) את רמת הפלצנות שביין לגובה העיניים.
יש עם מי לדבר וגם נעים לדבר בבר הזה…

 

יין ישמח לבב אנוש.
הלוואי והתרבות הזאת תלך ותצמח, כדי שנוכל להשוות באמת ואנשים יבינו על מה מדובר בכלל.

 

יפה נוף 107, חיפה
טלפון: 057-9424628

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s