טעימת פרימיום בגישה חיפנית

חיפה היא עיר של דו-קיום.
לפחות כך היא ממותגת.
יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים ובהאיים…
מערת אליהו הנביא, הגנים התלויים, כנסית סטלה מאריס ושלל מסגדים פרוסים בעיר שהופרדה במהלך השנים.
מהנמל להדר ועד אחד האזורים היפים במדינתנו, מרכז הכרמל ובו התצפית לאיזור המפרץ וצפון קו החוף המרוחק אידאולוגית מהאופי העירוני של מטרופולין המרכז.
חיפה זכתה גם לבר יין הממוקם ברחוב יפה נוף מס׳ 107, אחת הנקודות המרשימות של העיר.
כמו בכל בר יין או מרכז תרבות קולינרי אחר, ישנם חברים המתלכדים כמדי שבוע ו/או מדי טעימה.
הם באים לפגוש את אהבתם בבקבוק או- לטובת הדו-קיום החיפאי – חובבי יין שונים בהעדפתם נפגשים לטעימה רב-גונית, לטעימת אהבתו של האחר.

תקציר היינות בטעימה:
מרגלית, אניגמה 08 – כיאה למרגלית, יין מופתי ומעניין בצורה יוצאת מהרגיל.
יתיר, יער יתיר 07 – כבודו במקומו! אך ענב ה״פטי וורדו״ בנוכחות בולטת מדי, גרמו ליין לאבד קצת רבדים.
קלו דה גת, סיקרא סירה 07 – כשניראה הסירה הטוב בארץ.
לואי ברנרד, שאטונף דה פאפ 07 – כנראה אזור זה הוא מילה נרדפת ל״אלגנטיות״.
סוסון ים, אנטואן 07 – הקונטרה הישראלית ללואי ברנרד הקודם. בהחלט מוצלח עם ״חלביות״ צרפתית. מעניין!
אליון (וגה סיציליה), אליון ריזרבה 06 – מתובלן ומפולפל בצורה מרשימה.
באנפי, ברונלו דה מונטלצ'ינו 05 – איכות איטלקית במקורה.
מוגה, ריוחה 04 – טאניות של עץ הנפתחת לפלא ספרדי עם פרי בריא וחומציות נכונה.
צ'זארי, אמרונה 07 – לסגנון זה, היה קליל יחסית לאמרונה, נעים וחלקלק. נתן נופח וגוון נוסף לכל הטעימה.
ועוד….

בפילוסופיה רחבה ניתן לדסקס על ההבדל בין הברונטית לבלונדינית ואיך בכלל האדמונית אולי משלבת את שתייהן באופיה. (כל אחת והטיב שלה).
כך קמה לה טעימה מלכותית, במחיר סביר(יחסית), שבאה להעביר חוויה ממצה של הטוב בכל העולמות.
בקבוקים עמדו דום על הבר! זוגות זוגות…מחכים למזיגה עד אשר קלה היין ומתחילים מחדש עם הבקבוק הבא…:-)
ישראלים לאטנוצנטריות, צרפתים לאלגנטיות, איטלקים לאותנטיות וספרדים לדומיננטיות.
הייחודיות של טעימה זו היא ב״יינות מותג״.
״פרימיום״ הוא תואר שכולם אוהבים. מילה אחת, שכביכול נותנת הצדקה למחיר (שלרוב בארצנו מופקע).
במחיר של 250 ₪, כל יושב בשולחן קיבל מנה נכבדת של יין – אין פה טעויות! באנו לשתות ולא לירוק!
גבינות משובחות ולחמים ליוו את הטעימה ומנות מיוחדות יצאו מדי פעם כדי להעצים את החוויה.

דיברנו המון, התדיינו על היינות וכל אחד צידד בטרואר אחר של היבשת רוויית ההיסטוריה הקלאסית של עולם היין.
צרפתים מול איטלקים נלחמו על כבודם בטעימה, מי טוב יותר ומי יותר מוצדק.
וכרגיל, כישראלים בעלי אגו מנופח, חיפשנו את איכויות יינותנו בהשוואתם לגדולי התעשיה האירופאים.

בהפתעה מוחלטת, זאב דוניא- יקב סוסון ים, הופיע במהלך הטעימה ובשני דיקנטרים נפרדים נכנסו: אנטואן 2007 ולואי ברנרד – מאזור טירתו החדשה של האפיפיור;-) הישר לכוסתינו –
במקום לבדוק את איכותם בניפרד, ניסו כולם לזהות מי הישראלי מביניהם.
חוויה סוציולוגית מהנה לראות ניסיון לזיהוי פגמים ביין כדי להבחין ב״ישראליותו של היין״ 🙂
אצלי אישית, בטעימה שיפוטית מדוקדקת, שניהם קיבלו את אותו ציון(86), אך איכויות אחרות לכל אחד מהם.
ציון זהה ואופי דומה גם כן, אך כל יין הרגיש אחר לגמרי בבחינה מעמיקה, וטוב שכך!
הרצון של יקב סוסון ים ליצר יין ישראלי ״בסגנון צרפתי״ ולא יין צרפתי- בישראל, הוא מבורך.

ברק הראל, מארגן הטעימה, מבין עניין! אין לסיים טעימת יינות פרימיום ללא "מלך היינות" כקינוח, כמובן מלווה בגבינה כחולה וחריפה.
יין טוקאי נמזג והרגיע את כולם – המתוק/חמוץ עושה את שלו, מרגיע את הנפש וחותם ערב נפלא של חוויה הדוניסטית ראויה לשמה: ״טעימת יינות פרימיום״.
גילנו שהרבה יינות אולי לא מצדיקים את מחירים כבקבוק יחיד, אך לפחות ניתן להגיד שטעמנו אותם;-)
גילינו גם שהרבה יינות זכו לשמם בכבוד רב וכנראה שנמשיך לצרוך אותם בשל כך.

תודה רבה לצוות הנפלא של בר יין 107. לברק הראל וירון בלייכר, לשף אורי עטיה, לזאב דוניא ולכל החברים שפוקדים את בר היין החיפאי בכל הזדמנות.

קרדיט לשותפים נפלאים:

איש האמרונה – המלצרית המזמרת – והגבן/יינן הקרייתי הראשון