האקדמיה ליין – המשתה, מדברים יין

לאחר עשייה מרובה וחודשים של עבודה בבחירת הענבים, התסיסה האלכוהולית, סחיטה והכנסת היין לדמיג'אן. היום יש לנו כבר 25 ליטרים של פרי יצירתנו! הגיע הזמן להבין את ההבדלים והאיכויות של סגנונות יין שונים.

כמו ברשומותיו של אפלטון "המשתה", התכנסנו לדבר בשבחי היין.
המפגש ״טעימת יינות״ היה מעניין בצורה יוצאת דופן! כמו כל טעימה לאף בלתי מזוין, כאן הדף קובע ולא האדם.
אנשים שהוכתרו כגדולים מאיתנו- אנשי מקצוע, טועמים, כימאים ובוחני ניחוחות. ישבו ושקדו לבנות את "הקריטריונים האובייקטיביים" לבחינת יינות.

המשתה של אפלטון

המשתה של אפלטון

שולחן כיד המלך
בכיתה הלימודית נפרש שולחן עם לחמים, גבינות, שמן זית וירקות. לכל מושב יש דף ועליו מסומנות 5 כוסות יין. המרצה ניר בראש השולחן, ואנו משתוקקים לדעת על מה מדובר.
מאוד פשוט, הדגמה פרקטית לפני שמתחילים לדבר: מולנו דף הסברים על המשך הטעימה, ניחוחות ושיוכיהם, מושגים ופירושם, יין עטוף ללא שם וכל אחד מביע דעתו על היין שנבחן.
יש המצאו אותו נהדר, ויש המצאו אותו פשוט מאוד. לפחות בטווח המחירים הייתה הסכמה, בין ה 25-70 שקלים. בעולם היינות בישראל קצת קשה לקבוע רמת מחיר לאיכות ביינות השולחן היומיומיים. לא ננקוב בשמות, אך היה מדובר באחד היינות היותר יומיומיים. מאותם יינות שנמכרים בכמויות מסחריות, בעיקר בחגים. דוגמא זו הביאה ליידי ביטוי את הכוונה שעל טעם לא מתווכחים, ״טעים לי״ זה לא קריטריון בשפיטה אובייקטיבית. אך מבחינת רבים מהמסובים לשולחן פרמטר זה דווקא נחשב לקריטי ביותר. (אז מה, נתווכח איתם?!)

כדי להדגיש את עניין הטעמים ניר הטעים לנו כמה נוזלים מבקבוקי מעבדה, חומצה טרטרית, מי סוכר ואפילו מים נקיים שנוקזו מחבית חדשה. טעימה זו הסבירה המון! ואף טעמנו יינות של יקב שורק, גם חדשים וגם כאלו שהתיישנו מ 2002, זאת תמיד חוויה מדהימה, שאי אפשר להתעלם מאיכותה הלימודית.

קשה להתעלם מהידע והנסיון של כל אחד, איך הטעמים והניחוחות המועדפים של כל טועם משפיעים על אופי השפיטה ושוב מגיעים למסקנה שאין אובייקטיביות מוחלטת. לי זה העלה אמביוולנטיות מול הידע שרכשתי בקורס הטעימה השיפוטית ב״איש הענבים״. יינות שנטעמו, מזולים מאוד ועד יקרים מאוד העלו גישות ודעות שונות הראויות כל אחת להערכה בפני עצמה. בין חברי הקורס היו כאלה שהתייחסו ליין כיצירה הראויה לשפיטה בתחומה וכל יין מספר את סיפור חייו, מלידתו ועד בגרותו בבקבוק.

דווקא במפגש מסוג זה, בו הרגשתי אולי שוחה בחומר יותר מכולם לעומת מפגשים אחרים בהם ניסיון הכנת היין או גידול הענבים ניכר אצל חלק מהמשתתפים. הפעם העדפתי להיות צופה מהצד ולהבין ללב היוצרים החדשים. הסבלנות של ניר וגישתו האישית והמקצועית לקבל ביקורת, גם טובה וגם רעה מתלמידיו הייתה ראויה להערצה. ההתגוננות של כל אחד לדעתו האישית בטעימת היינות פשוט הדגישה את חשיבות שיעור הטעימה – אחרי כל האהבה ליצירה, וההשקעה האישית שכל אחד מייחס ליין שלו, ישנה שפה שלמה בעולם היין שחייבים לדעת אותה. החוקים הברורים נותנים ליין את היופי בעולם שעוטף אותו ובגבולות הגיזרה הללו אנו אמורים להתייחס ליין שלנו.

כמו ב"משתה" המדובר של אפלטון. שם הודגש בין כל היושבים, שכדי לדבר בשיבחה של האהבה צריך להכיר גם בכיעורה.

היין הכי טוב הוא זה שהכי נהנת עם חבריך סביבו

היין הכי טוב הוא זה שהכי נהנת עם חבריך סביבו.

אני מאוד מקווה שהיין שלי יגיע למקום אליו אני מכוון, אותם ניחוחות של פירות שחורים ותיבלונים אדמתיים, אותו עץ מתפרץ שלא מקשה על האף וטעמים מאוזנים הנוטים לחמוץ הפיירותי. עכשיו אני יודע מה אני מחפש וכמה קשה לקבל את זה, אך מה יצא לפועל בסוף לא באמת בידי.
לפחות עכשיו כולנו בשיעור מדברים באותה שפה ומבינים שמה שטעים לנו הוא רק טעמנו האישי.

נתראה בהמשך,
עידן יהודה.

את הכתבה ניתן למצוא גם באתר "איש הענבים":
http://www.grape-man.com/articles.asp?NavigationID=197&ContentID=7656

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s