סיכום טעימה – פינו נואר מסביב לעולם.

לא קל לדבר על פינו נואר מסביב לעולם.
טעימה פילוסופית וכבדת ראש על מהו פינו נואר אמיתי.
קרדיט לבית ״איש הענבים״ – הבית המארח ומפתיע כל פעם מחדש.

יינות הפינו נואר הקלאסים, בעלי סגנון שסוחף אחריו מאמינים רבים. ממש כמו בדת פנאטית או כת סגורה, אותם מאמינים בעולם הישן של הפינו נואר מפחדים לגשת לחדשנות שזן יכול להציג. דווקא בזכות זה, הבית הפתוח ״פינו נואר מסביב לעולם״ היה כל כך מעניין.
הגישה בסדר הטעימות הייתה מהעולם החדש (אוסטרליה- ניו זילנד) דרך העולם הישן (גרמניה- איטליה), היכרות מכובדת עם בורגונים, צרפתים (באותו טווח מחיר – כי אפשר להשתגע עם ההיצע והביקוש שם)  ולבסוף היכרות מעניינת ביותר של התמודדות היקבים הישראלים עם זן הפינו נואר.

טעימת פינו נואר

הטעימה:
בעולם החדש, אוסטרליה וניו זילנד, התקבלו יינות קלילים ופירותיים. יינות שקהל החובב סגנון זה מאוד התחברו אליו.

בעולם הישן היו שתי דוגמאות מנוגדות מאוד: פינו נואר גרמני שהרגיש כתירוש, מיץ ענבים מתקתק, שניחוחו הפרחוני והמסוכר כסוכריות ג׳לי גרם לכולם ללגום אותו בהנאה מרובה. אך הטעם גבר על הניחוח שכמעט ולא ניחן בשום ייחוד. לעומת זאת, הפינו נואר האיטלקי ניחן בארומות יוצאות דופן של ווניל והדגשה של חביות, כנראה זה היה אחד היינות המוצלחים ביותר בטעימה. כולם אהבו אותו. עם זאת, בהשוואה לידע הקודם של רוב המשתתפים נראה היה שאין לו שום קשר לפינו נואר הבורגני המפורסם חוץ מהעובדה שהוא היה מוצלח כל כך, כנראה בזכות גילו המופלג(2001).

הצרפתים מגיעים כמעט תמיד לאיכות גבוהות והדגש בסגנון הפינו נואר הצרפתי הוא יין חמוץ ואדמתי (ככל שוותק היין בבקבוק עולה הפרי מתגלה יותר). מי שהכיר בורגון לפני, התאהב מחדש ואלו שהגיעו לטעימה כדי להכיר את הזן דווקא פחות התחברו.

הישראלים, עמדו בכבוד מול האתגר, אומנם לא הגיעו לסגנון הצרפתי מבורגון, אך הצליחו להציג לטועמים יינות מוצלחים למדיי בפני עצמם. הייתי שמח להשוות אותם לעולם החדש כמו אוסטרליה או ניו זילנד, אך היינות הישראלים הביאו סגנון מובהק לחך הישראלי. בטעימה הישראלית היו סגנונות שונים, שקלעו בדיוק לקהלים ספציפים. לדוגמא: יקב צובה, שהזכיר במעט את הצרפתים עם הדגשת ניחוחות האדמה ויקב פלטר שהציג יין מעולה (הרגשה אוסטרלית במעט, אך עם זאת ישראלי מאוד). בעיה אחת הפריעה לכולם, ריח גופריתי, כנראה חומרים שייעודם לייצב את היין עקב הענב המקשה על התהליך יצירה.
רמת הגולן, כמו תמיד, הצליחו לרצות את כולם. יינות חדים ומדויקים. פירותיים מאוד והרגישו כמלאי גוף, יותר מכל שאר היינות הישראלים.

מזיגת פינו נואר

יינות הפינו נואר מספקים חוויה עצומה, הם מדגישים את יכולות היקבים לעבוד עם זן קשה במיוחד מתהליך הגידול וכלה בהתבגרותו בבקבוק. לא כולם התחברו לזן במקורו הבורגוני הצרפתי והעולם החדש, מהקצה הדרומי של הכדור ואף ישראל, הצליחו להביא חלופות טובות, מעניינות ושונות.

 

כולם הסכימו כי הזן המלכותי, פינו נואר, הוא משהו שונה, שמוכיח כי היקבים הישראלים מצליחים לעמוד בכבוד עם מדינות העולם החדש. הצרפתים הקלאסיים יודעים מה הם עושים, לא בכדי מושג ה"טרואר" נטבע מלשונם, היכולות שהם מציגים ראויים להערצה וכנראה שעקב כך אף אחד לא מנסה לקרוא עליהם תיגר בסגנון המקורי. קלאסי משמעו "ראוי לחיקוי", כך למדתי בעולם המוסיקה, אך השפעות רגיונליות שונות לא מאפשרות זאת במבחן המציאות ומשם נוצרת חדשנות ושינויים פיוז'ניסטים כאלה ואחרים שפותחים עולם שונה ומאפשרים קבלה של קהל חדש.

 

חפשו את הפינו נואר שלכם. ייתכן ותתאכזבו כמה פעמים, אך האהבה שתמצאו(אם תמצאו), גדולה מאוד ושווה את המאמץ.

צבע הפינו נואר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s