אריבדרצ׳י DOC? (מחשבות על חוקי יין, רצוי מול מצוי)

איטליה – מדינה של קומבינות, במסווה של אירופאיות קלאסית ומסודרת.
ועדיין, הכל נסלח בזכותו של ברונלו משובח…
(מותר לי…יש לי סבא איטלקי)
השנה – 1963 – בניית חוקי היין האיטלקים.
Denominazione di Origine Controllata –doc
docg – בשנות ה90 – התווספה קטגוריה עילית, של היינות הנטעמים ומבטיחים את איכות הקטוגריה הקודמת – Denominazione di Origine Controllata e Garantita
בשנת 1992 – הבינו כבר שזה לא ילך אז הוסיפו עוד שני מערכי חוקים שמתרתם להקל על היצרנים והמגדלים – IGT/VDT (בגדול, חוקים אלו לא מבטיחים כלום). Indicazione geografica tipica
italy winemap
שנים של עבודה על בניית חוקים ובסופו של דבר המציאות ניצחה. החלטות בפועל שאינן נעשות בהתאמה לתווי התקן שנקבעו ואחר כך שונו ושוב שונו ושוב…ועדיין לא מצליחים להתאים עצמם למצב הקיים בשטח.
אותם יינות ישנים מול כרמים חדשות, שמראש יקבים/כורמים אפילו לא מנסים לשמר מסורת, אלא הולכים עם הלך הרוח הכלכלי חסר האחריות של האיחוד האירופי שמוביל שולל את האזרחים הנאמנים, כי שינוי יעשה טוב בתוך המגמה הגלובאלית ליינות מתחנחנים ועוצמתיים.
מכאן עולה השאלה האם ארומות של פירות שחורים משמעותם עולם חדש?
או האם עשייה בורדולזית בטוסקנה תוביל את איטליה למקום טוב יותר?
אנו רואים מול עיניינו איך הגוש האירופאי מתפרק לנוכח שינויי המטבע ודרישה לכוח עבודה זול. עם זאת, מסורת ארוכת שנים של ״סיאסטה״ לא מאפשרת לעם האיטלקי לקבל על עצמו עד הסוף את השינויים בפועל.
״זה קברנה או כלום!״ יש הזועקים ומהגדה השנייה ״עזבו את הסנג׳ובזה לעשות את שלו!״.
ה״סופר-טוסקני״ עם שם סקסי ומבטיח כלכך, ממותג בתג מחיר מופרז שעולה פי 3 וחצי לפחות מכל מה שנחשב כקלאסי (ראוי לחיקוי) של עשייה בת מאות שנים.
ישנו זלזול באותם יינות שמשפחת מדיצ׳י הגדולה ישבה בביתה הבורגזי ולגמה לאיטה.
הייינות הקלאסים הפכו היום לנחותים ובעל כורחם מזוהים כמשקה לתיירים.
נראה כי החדשנות בעולם משנה את האנשים, משנה את העם ולבסוף גם משנה את המדינה.
italy wine
אבל, האיטלקים…ממשיכים בשלהם.
בוכים על מסורת נעלמת, כי מבחינתם ״יין זה אמא!״ והיום האמא צרפתיה, ואיך אומרים הבריטים, הצרפתיות …(לא נמשיך).
האיטלקים בוכים על הרס המסורת ובכל זאת לא, מתייחסים לחוקים שהם עצמם בנו כדי למנוע מצב כזה.
עיקר הבעיה של החוקים האיטלקים היא, שהם יועדו יותר לשמירת מצב קיים (לא איכותי במיוחד) ולא לשמירת איכות (שלא קיימת במיוחד).
אם החוק בעייתי מייסודו, איך לא יעברו עליו?
אז, במקום לקחת את חוקי היין למקום גבוה, היום כבר כסטנדרט אפשר למצוא בדרגים הנמוכים של חוקי היין האיטלקיים(IGT, VINO DE TAVOLA) את היינות שמשנים, מחדשים ומביאים איכויות גבוהות יותר מהיינות בדרגים הגבוהים(DOCG).
כאשר באיטליה מנסים להתאים מחדש את החוקים, איזה מיתוג הם עושים לעצמם? האם ניתן להתייחס לחוקים אלו ברצינות?
ניתן לראות כי, בעשור האחרון אזור היין של ״ברולו״ גדל ב40%! ואזור היין של ״ברונלו די מונטצ׳ליאנו״ הכפיל עצמו!
איך אפשר לעשות זאת בלי להוריד באיכות הגפן ליין? אותם חוקים כבר לא רלווזטים וללא ספק הורסים את המוניטין של האזורים המפורסמים.
eu
אל חשש האיחוד הגיע!
מתוך דאגה אירופאית כללית לגבי הקומבינות האיטלקיות, קמו חוקים חדשים המתבססים על איכות ולא על אזור מסורתי.
הבעיה העיקרית היא, קביעת האיכות ואי היכולת לשנות בעתיד (או לפחות קושי רב), בהסתמך על כך שהמצב כיום לא יציב.
עד כמה זה נכון לקבע את המיטה החולה הזאת?
מי ידאג לאכוף את החוקים הכלל אירופאים הללו באיטליה? והאם זה לא מרגיש דה ז׳ה וו, שהאיחוד האירופי הנשלט על ידי גרמניה, מחליט להיכנס למדינות אירופאיות על מנת לעשות סדר הנראה לו לנכון, ולקבוע מה איכותי ומה לא?
(סליחה על הקונטציה, אם זה פגע במישהו)
בכל מקרה, מהגיגים על חוקי היין האיטלקיים שוב הגענו למסקנה שבסופו של דבר זה: מה טעים ומה לא טעים.
הצפון הקר, הדרום החם, הגרמנים ורצונם לסדר, האיטלקים ורצונם לכסף ויין זול, הבריטים ורצונם ליין טוב ויקר והסינים – שכולם רוצים להיות בורדו כדי לרצות אותם.

 

 

טוסקנה
אנחנו (ישראל) שמחוץ למשוואה נהנים מלהגיד שפה אין חוקים…יקח לנו זמן…אצלנו זה לא יהיה כך…
וכשנעשה זאת – האם נהייה כאיטליה היום? והאמריקאים יבואו להשליט סדר משיחי בחוקי היין הישראלים?
או, שמא נמצא עצמנו בונים חוקה מסודרת הקובעת איכותו של ענב מה היא? איכות יקבים מהם, ונלמד לשתות יינות שמקורם לא בעץ האלון אלה בחשיבות הפרי?
לאחרונה, עלו מספר כתבות ואף פורסמה טיוטה המראה התקדמות רצינית בתו התקן הישראלי ליין, אך לא נכתב שם אפילו איזכור לאיזוריות או הבטחה שהענבים באמת מגיעים מאזור מסויים, איכויות של אזור וסגנונות שלו.
מובן לי שזה עניין של זמן על מנת לגדל ולהבין את הגפן וצרכיה, ואנו בארץ עדיין צעירים בתחום היין והכרת זני הענבים המתאימים לכאן.
לא מזמן נעשה במלון כרמים מפגש פסגה של ינני הארץ, שעסק כולו בזן הענבים ״פטיט וורדו״. שנפוץ יותר ויותר בישראל. (בשומקום אחר בעולם אין כזו חשיבות לזן הענבים הזה, וההצלחה המסחררת של יינות זניים של פטיט וורדו, מעידה על טיבו באזורנו).
אני משתדל להיות אופטימי. לוקח זמן להשריש תרבות – יש יין טוב בארץ! רק צריך לשמר זאת ולפתח הלאה.
בינתיים נחפש את דון ג׳ובאני – יפה תואר ומסתורי, שגורם לכעס וכאב מתוך כוונות טובות לאושר רגעי – מבלי להתחשב בסיפור שמסביב, רק להינות מיין ולהבין שזה כל הסיפור 😉

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s