יין וגבינות – המלצות מבוטיק היין של מלון כרמים.

לקראת חג השבועות, השאלה העיקרית שעולה עם רוח החג, מדוע דווקא גבינות?

לילדים מספרים כי גמרו את כל הבשר ביום העצמאות.
מסתבר שהתשובה לא רחוקה משם.
כי בתורה נאמר לא לאכול גדי בחלב אימו. אז בחג זה בשונה מהנוהג המקובל, אוכלים מוצרי חלב.

את סיפור היין קצת יותר קל להבין.

ארץ ישראל נשתבחה בשבעה מינים – אחד מהם הוא הגפן, ומה היא הגפן בשיא תפארתה אם לא כיין, משקה האלים, משמח הלבבות ומוציא הסודות.
גבינות ויין הן צורות השימור של מוצרים, שבתקופות קדומות יותר היה קשה להשיג בתדירות גבוהה.
הרי גבינה היא החלב שהיה חסר וקשה לאחסן ויין הוא הפרי שלא נשאר טרי. שנייהם יחדיו מוצרים שחקלאים ועובדי משק שרדו בזכותם. היין היה במקום מים מזוהמים (על כן אומרים ברכת ״לחיים״) והגבינות שיקפו תוצרת משק איכותית שיכלה להגיע ללא בעיה לכל שוק ולאפשר מסחר בין מוצרים.

לכבוד חג השבועות החלטתי לשתף אתכם בכמה כללי ברזל בהם נכון להתאים גבינות ליין.
כמובן עם המלצות על יינות מצויינים מבוטיק היין של מלון כרמים, כך תהנו מחוויה קולינארית בלתי נשכחת!

יש לזכור שיין טוב עומד בפני עצמו. אנו לא רוצים להזיק לטעמי וניחוחות היין.
עם זאת, היין כמעט ולא משפיע על טעמי הגבינה כמו שהגבינה היא הפרטנר הדומיננטי בזוגויות זו.
הדרך הנכונה לחשוב על זיווג מאכלים ויין הוא על פי קריטריון העוצמה.
יינות קלים עם גבינות עוצמתיות ילכו לאיבוד. כמו שגבינות קלות עם יינות עוצמתיים פשוט יאבדו אחד את השני.
קריטריון נוסף, אך לא מחייב הוא עניין של ״אזוריות״.

בוטיק היין של מלון כרמים

במלון כרמים רוב היינות מאזור הרי יהודה – כך גם בעולם, מקובל לאכול מאכלים מקומיים עם יינות מהאזור. זהו סיפור גאוגרפי יותר מאשר הבטחת השילוב בין הגבינה ליין.
עם קצת השקעה ומאמץ בחיפוש אחר המוצרים האזוריים ניתן ליצור ערך מוסף לארוחה כולה. (לדוגמא: מגבנות מקומיות ויקבים מאותו אזור).

מוגשת לכם בזאת רשימה מומלצת של שילובי גבינה ויינות מבוטיק היין של כרמים:

גבינת מוצרלה – עם יינות קלילים כמו סגנון הגבינה – פלם בלאנק, יקב פלם, 2013.

גבינת פטה – בעלת טקסטורה ומליחות גבוה דורשת יין פירותי אך קליל ולא משתלט – רוסה, יקב עגור, 2013.

גבינת סנט-מור – עם ניחוחות עזים ומרקם קטיפתי, גבינה זו דורשת יין עם טקסטורה קריספית בפה – סוביניון בלאן – סמיון, יקב צובה, 2012.

גבינת פרמזן – הרבה תלוי באיכות הגבינה, יין פירותי מאוד אך עם עוצמה מותאמת לעוצמת הגבינה יתאים – פטיט וורדו, יקב יתיר, 2009.

גבינת קממבר – מרקמה לא מאפשר יינות עוצמתיים מדי, אך הארומות דורשות עושר בהתאם לגבינה – מרלו רזרב, יקב טפרברג 1870,2011.

גבינת צ׳דר – ישנה צ׳דר מתיישנת, שתדרוש בהתאם יין עשיר וכבד וישנה צ׳דר צעירה שתדרוש יין יותר עדין – הקו המוביל הוא בלנד בסגנון בורדו (קברנה סובניון, מרלו וחבריהם) – הרי יהודה, יקב צרעה, 2012.

גבינת מנצ׳גו – סגנונה היבש והעצמתי דורש את התותחים הכבדים – vc 32/35, יקב עמק האלה, 2010.

גבינה כחולה – ניחוחות עזים ומרקם בעייתי ליינות יבשים, על כן המנצח הוא יין קינוח – גוורצטרמינר כרם שעל (בציר מאוחר), יקבי כרמל, 2008.

מקום מוצלח לגבינות באזור הרי יהודה:
שי זלצר – חוות הר הרוח, בסטף

באשר, בירושלים.

בברכת לחיים,
עידן יהודה,
מנהל תחום היין של מלון כרמים.