יינות לבנים מתיישנים – הטרנד שלי לשנה הנוכחית

IMG_1866

צולם במרתף הינות של מלון ״פלאיי קרוג״ באוסטריה

היין השתי הוותיק בעולם.צולם במרתף הינות של מלון ״פלאיי קרוג״ אוסטריה

יש שחושבים כי רק יינות אדומים יכולים להחזיק מעמד לאורך זמן.
יש גם שמאמינים כי רק יין אדום הוא איכותי ויינות לבנים תמיד יהיו פחות מוצלחים.
אז איך קורה שדווקא היינות הלבנים מסוטרן, בורדו (צרפת) והמקבילה המזרח אירופאית שלהם, טוקאי (הונגריה). מחזיקים בערך…נצח!
אפילו היין השתי הוותיק ביותר בעולם הוא דווקא מגרמניה.

לא רק על יינות מתוקים אני מדבר, אלא גם יינות לבנים יבשים ללא טיפת סוכר מחזיקים מעמד יפה.
ממש כמו ביין אדום, המון תלוי ב״טרואר״, האזור ממנו היינות מגיעים.
ישנם גם יחידי סגולה מאזורים שלא אמורים לעשות יינות מתיישנים, שרצה הגורל ונעשו בשנים מסויימות יינות שמחזיקים מעמד וממשיכים להתפתח תקופה ארוכה והיינות משתנים ונותנים מעצמם עוד ועוד איכויות כעבר עשור, שניים ולפעמים גם יותר.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

יין וגבינות – המלצות מבוטיק היין של מלון כרמים.

Idan drinking sml 1

לקראת חג השבועות, השאלה העיקרית שעולה עם רוח החג, מדוע דווקא גבינות?

לילדים מספרים כי גמרו את כל הבשר ביום העצמאות.
מסתבר שהתשובה לא רחוקה משם.
כי בתורה נאמר לא לאכול גדי בחלב אימו. אז בחג זה בשונה מהנוהג המקובל, אוכלים מוצרי חלב.

את סיפור היין קצת יותר קל להבין.

גבינה ויין

ארץ ישראל נשתבחה בשבעה מינים – אחד מהם הוא הגפן, ומה היא הגפן בשיא תפארתה אם לא כיין, משקה האלים, משמח הלבבות ומוציא הסודות.
גבינות ויין הן צורות השימור של מוצרים, שבתקופות קדומות יותר היה קשה להשיג בתדירות גבוהה.
הרי גבינה היא החלב שהיה חסר וקשה לאחסן ויין הוא הפרי שלא נשאר טרי. שנייהם יחדיו מוצרים שחקלאים ועובדי משק שרדו בזכותם. היין היה במקום מים מזוהמים (על כן אומרים ברכת ״לחיים״) והגבינות שיקפו תוצרת משק איכותית שיכלה להגיע ללא בעיה לכל שוק ולאפשר מסחר בין מוצרים.

לכבוד חג השבועות החלטתי לשתף אתכם בכמה כללי ברזל בהם נכון להתאים גבינות ליין.
כמובן עם המלצות על יינות מצויינים מבוטיק היין של מלון כרמים, כך תהנו מחוויה קולינארית בלתי נשכחת!

להמשיך לקרוא

Clef du Vin- גאדג׳טים ליין- מציאות או חלום?

שנים השאלה העיקרית המעסיקה את "אפישיאנדות" היין היא: מתי לפתוח אותו?

זמן הוא מוצר בעייתי- אין בשפע ומבזבזים בלי סוף.
גם המשפט ״זמן שווה כסף״, עוסק לא רק בשעות העבודה, אלא נוגע גם למוצרים משתנים ודינאמים כמו יין, יש הרבה ששותים בפאדופיליה חסרת אחריות יינות צעירים לפני זמנם, ויש כאלו ששומרים את היין הרבה אחרי זמנו(ועוד נהנים…)
אבל איך יודעים מתי?
זה תמיד ניחוש מושכל מגובה בהמון מילים, הסומך על נסיון עבר עם יינות שונים…
כל אחד המציא מתודות משלו למתי ואיך לפתוח את היין.

להמשיך לקרוא

אריבדרצ׳י DOC? (מחשבות על חוקי יין, רצוי מול מצוי)

איטליה – מדינה של קומבינות, במסווה של אירופאיות קלאסית ומסודרת.
ועדיין, הכל נסלח בזכותו של ברונלו משובח…
(מותר לי…יש לי סבא איטלקי)
השנה – 1963 – בניית חוקי היין האיטלקים.
Denominazione di Origine Controllata –doc
docg – בשנות ה90 – התווספה קטגוריה עילית, של היינות הנטעמים ומבטיחים את איכות הקטוגריה הקודמת – Denominazione di Origine Controllata e Garantita
בשנת 1992 – הבינו כבר שזה לא ילך אז הוסיפו עוד שני מערכי חוקים שמתרתם להקל על היצרנים והמגדלים – IGT/VDT (בגדול, חוקים אלו לא מבטיחים כלום). Indicazione geografica tipica
italy winemap
שנים של עבודה על בניית חוקים ובסופו של דבר המציאות ניצחה. החלטות בפועל שאינן נעשות בהתאמה לתווי התקן שנקבעו ואחר כך שונו ושוב שונו ושוב…ועדיין לא מצליחים להתאים עצמם למצב הקיים בשטח.

CODE 38 – ״סכין היין״ שלא תבזה את הבקבוק האהוב עלייך!

פותחן יין זה נולד מתוך אג׳נדה של האומן ג׳ף טוריג. הוא הזמין יין איכותי במסעדה ו״התבאס״, בלשון המעטה, שהסומלייה הגיע לשולחן עם פותחן ממותג של יקב דרגה ג׳. זה היה פותחן מאותם פותחני מסעדה שניתנים למסעדות בחינם ובעלי אורך חיים של עשרה בקבוקים. אין זה מכבד את היין, ועל כן צריך למצוא למצב זה פתרון!

כאחד שעובד במקצוע, אני יכול להעיד שגם הפותחנים של חברות מובילות בתחום אקססוריז היין (לא נזכיר שמות) ושאר פותחנים יפים ומרשימים שעולים לא מעט כסף ( מנסיון אישי, שברתי ארבעה פותחנים כאלו בחצי השנה האחרונה) לא באמת קיימת עליהם אחריות, וגם אם כן, זה בדיוק לא על מה שהרגע נהרס לך.

להמשיך לקרוא

(1+1=3) על ממסכים מהונדסים וזניים ביד הבורא.

בישראל יין זני הוא יין שלפחות 85% מהענבים שממנו הופק הם מאותו זן.
קשה מאוד למצוא יין שהוא 100% מאותו זן ענבים (גם שם לרוב לא מדובר באותה חבית או אותו אזור גידול).
זה לא דבר רע, פעולת עירבוב היין עם זנים אחרים נועדה לעידון היין, הוספת ארומות, חיזוק הצבע ואפילו הדגשת טעמים.

ניפגשנו בבית איש-הענבים, חובבי יין ואנשי מקצוע.
בית פתוח בנושא "הבלנד הישראל מול הבלנד הבורדולזי".

ישראל מול בורדו

להמשיך לקרוא

סיכום טעימה – פינו נואר מסביב לעולם.

לא קל לדבר על פינו נואר מסביב לעולם.
טעימה פילוסופית וכבדת ראש על מהו פינו נואר אמיתי.
קרדיט לבית ״איש הענבים״ – הבית המארח ומפתיע כל פעם מחדש.

יינות הפינו נואר הקלאסים, בעלי סגנון שסוחף אחריו מאמינים רבים. ממש כמו בדת פנאטית או כת סגורה, אותם מאמינים בעולם הישן של הפינו נואר מפחדים לגשת לחדשנות שזן יכול להציג. דווקא בזכות זה, הבית הפתוח ״פינו נואר מסביב לעולם״ היה כל כך מעניין.
הגישה בסדר הטעימות הייתה מהעולם החדש (אוסטרליה- ניו זילנד) דרך העולם הישן (גרמניה- איטליה), היכרות מכובדת עם בורגונים, צרפתים (באותו טווח מחיר – כי אפשר להשתגע עם ההיצע והביקוש שם)  ולבסוף היכרות מעניינת ביותר של התמודדות היקבים הישראלים עם זן הפינו נואר.

להמשיך לקרוא

יקבים גדולים vs יקבים קטנים

לא בדיוק דויד מול גוליית.

הרבה תלוי במה שאתה כלקוח מחפש.
בטעימה האחרונה באיש הענבים, הנקודות החשובות שהתבהרו זה האיכויות שיש לכל אסכולה.

יקבים גדולים דוגמת: ירדן, טפרברג, ברקן וכד׳.
גילו, כמו בכל פעם, יינות מצטיינים בדיוקם ואיכותם. כנראה פריבילגיה של צי ייננים מקצוענים, ״מעבדות על״ וכמויות אדירות של יין המיועד לניסיונות עד קבלת התוצר המדויק.
ללא ספק זו גם הדרישה מיינות שקהל צריכה גדול שלהם הוא מעבר לים.

Image

להמשיך לקרוא

טעימת פרימיום בגישה חיפנית

חיפה היא עיר של דו-קיום.
לפחות כך היא ממותגת.
יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים ובהאיים…
מערת אליהו הנביא, הגנים התלויים, כנסית סטלה מאריס ושלל מסגדים פרוסים בעיר שהופרדה במהלך השנים.
מהנמל להדר ועד אחד האזורים היפים במדינתנו, מרכז הכרמל ובו התצפית לאיזור המפרץ וצפון קו החוף המרוחק אידאולוגית מהאופי העירוני של מטרופולין המרכז.
חיפה זכתה גם לבר יין הממוקם ברחוב יפה נוף מס׳ 107, אחת הנקודות המרשימות של העיר.
כמו בכל בר יין או מרכז תרבות קולינרי אחר, ישנם חברים המתלכדים כמדי שבוע ו/או מדי טעימה.
הם באים לפגוש את אהבתם בבקבוק או- לטובת הדו-קיום החיפאי – חובבי יין שונים בהעדפתם נפגשים לטעימה רב-גונית, לטעימת אהבתו של האחר.

להמשיך לקרוא

היהלומים של בורדו


הוזמנתי לטעימת הגדולים של בורדו על ידי צוות איש הענבים מיפו, שאלה מהותית עלתה בראשי, לגבי כתיבת הכתבה.
אם בבלוג זה מדובר על  "הדוניזם להמונים", האם זה מתאים בכלל לכתוב על טעימה של יינות ששווים יותר מהמשכורת החודשית שלי לבקבוק?!(עדיין סטודנט – 5 שנים באקדמיה=סיוט כלכלי).
למזלי, הלכתי לטעימה – ואז הבנתי! לפני שפונים ל"הדוניזם להמונים" – חשוב להבין מה הוא "הדוניזם"?

הטעימה כללה את היינות הבאים:

Chateau Mouton Rothschild 1970

Chateau Mouton Rothschild 1975

Chateau Montrose 1982

Chateau Mouton Rothschild 1985

Château Haut – Brion 1985

Chateau D'Yquem 1983

Grand Vin de Leovile 1985

Chateau Margaux 2003

כדי להימנע מעניין המחיר – אפנה רק ליינות עצמם.
ההיסטוריה מאחוריהם, הארומות והטעמים היחודיים שהם מביאים.

הכוכבים של הערב

יינות בורדו זכו לשמם, לא בכדי – גם היום וגם בבצירים שנחשבים "גרועים יותר", עדיין מגיעים יקבי בורדו לתוצאות מעולות! זאת על סמך נסיונם מההכנה של יינות כמו היינות הבאים.

יין בורדו הפך ìשם דבר בהרכבו. עד כדי כך, שכמעט בכל מקום המכין יין בעולם יהיה יין המורכב "בלנד בורדולזי", המנסה להגיע לטעמים והניחוחות של יין בורדו אמיתי.
זיכרו, בארץ המקור, צרפת, ישנם יינות בורדו הנימכרים גם ב2 יורו לבקבוק!
טובים יותר, או (סביר להניח) טובים פחות. אך עדיין מקושרים להיסטוריה, והיוקרה הרג'יונאלית המתקשרת עם השם "בורדו"!

לעבודה:

Chateau Mouton Rothschild 1970
היין הזקן ביותר היה שאטו- מוטון רושטשילד, שנת 70!!!, היין בן יותר מ40! ו״חי ובועט״, הוא לא. אבל על עטיפתו יש תמונה של מארק שאגל 🙂 (ערך מוסף ליינות מוטון רושילד.
Chateau Mouton Rothschild 1975

מזהים את האומן בתווית?


 בקפיצה לשנת 75, מאותו יקב- גילינו כבר יותר צבע וניחוחות מעניינים, שאותם אפשר בעצם לקבל רק מיהלומים כאלו. ניחוחות ״שלישוניים״ זה נקרא, ולא פלא שהחבר׳ה מהאי הגדול של אירופה (הבריטים), אוהבים יינות אלו כל כך.
הארומות הם של עור, טבק, שוקולד מריר, אדמה, אפילו אדמת כאבול המוכרת בעולם הוויסקי ובירות הסטאוט הכהות והמרירות.
ביינות מתיישנים מגיעים לניחוחות אלו כאשר ריח הפרי כמעט ונעלם, ההבנה שהיין הוא דבר דינאמי מאוד מובנת כבר בהרחה הראשונה של יינות כאלו.
מקורם מרגיש ממש מהשורשים של הגפן.

מוטון רוטשילד, שנת 75, היה אולי היין האדום המעניין ביותר בטעימה.
השארתי ממנו בכוס ואחרי כל סיבוב של יין אחר חזרתי אליו לבדוק איך התפתח עם האוויר. האסיר המשוחרר הזה חזר לתלם במהרה. הוא קיבל הרבה שנות יישון ועדיין כמעט ולא נעלם מהבקבוק הסגור אף נוזל. הוא ריצה את העונש במלואו ובא להחזיר תובנות חשובות- ה״טרואר״ הצרפתי.
כמעט ומובהק שתנאי מזג האוויר הביאו לי את ניחוח הגשם והאדמה הרטובה, הגפנים הבוגרים נתנו ארומות אדמתיות של פטריות, אולי אף מעט כמהין. כשניפתח הרגישו את שליטת הקברנה  עם ארומות טבק ושוקולד כהות – מזכיר במעט מחית של פולי קקאו טריים…

ועל התוויות הייתה תמונה של אנדי וורהול! אז בכלל…

Chateau Montrose 1982
.
״הבציר עם הדרוג הגבוה ביותר בתולדות צרפת המודרנית!״ זיהה אותו ראשון מבקר היין האגדי ר.פרקר.

יהיה זה פשע לכתוב שלא התלהבתי ממנו כמו מאחיו החורג והגדול יותר משנת 75, אך במקרה בוחן זה היה כבר ממש ״יין״, אדום וחזק.
נישארו עוד ניחוחות של פרי בנוסף לארומות שלישוניות( דברנו עליהם קודם), אולי אפילו רמיזות של מנטה:-/
טוב, עכשיו שאני כותב את זה, מובן לי שזה יין הרבה יותר חי! היה בו מכל הטוב של בורדו, הרגשות הטראור ברורות לחלוטין, עם יותר ניחוחות שקד ופירות יבשים, סוג של ט״ו בשבט, עם גוף עגול מאוד שנוגע בכל הטעמים בחלל הפה – אבל הבולט ביין זה היה ניחוח פרחוני של סיגליות! הריח היה מוכר לי. רשמתי רשומות בצד בזמן הטעימה, פחדתי לצאת ״פלצן״ גדול מידי, אבל זיכרון מחנות הפרחים בדרך לסבתא מבית הספר היסודי בכל יום שישי. הזיכרון הכריח אותי לרשום על הדף ״סיגליות״! הרגשתי רע עם עצמי, באמת, לאן הגעתי….
אך המפליא מכולם היה, שלא רק אני אמרתי את זה! ( ירדה לי אבן מהלב חח).

סיגליות ביין

Grand Vin de Leovile 1985
עלינו לשנת 85, שאטו- לאוביל בארטון, בניגוד לקודמים, פה התחלנו לדבר…יין שמרגיש צעיר, חי ובועט. יש הטוענים, שהאדם בשיאו בשנות ה 20-30, כניראה שכך גם היין.
בשנת בציר זו, 85, ה"לאוביל בארטון" היה מתוחכם מאוד. הצבע היה נקי, הוא הפתיע ביותר, כי בניגוד לשאר היינות המתיישנים בהם היינו צריכים לחפש, היין הזה נתן רושם ראשוני חזק מאוד. לעומת זאת, הוא לא השאיר הרבה לסוף. לא כמו השאר, שהייתה להם סיומת ארוכה ונעימה, יין זה כמעט ולא השאיר ״אפטר טייסט״, אך במהלך כל הזמן שהוא היה באף ובפה, הוא בהחלט "דיבר" יפה וברומו של עולם.

חשוב לציין,  מפה הפקקים כבר יצאו שלמים:-) זה גם אומר משהו על היין…

Chateau Mouton Rothschild 1985

גיא הרן – המאסטר בפעולה


גילוי נאות: היה עוד יין, מוטון רוטשילד שנת 85, שהיה לקראת גסיסה/ הרבה אחרי השיא שלו, והוכיח לעומת אחרים מאותה שנת בציר… שיכול מאוד להיות, שיש סיבה לכך ששאטו-מוטון רוטשילד נכנס לרשימה הגדולה של "סיווג היינות של בורדו" בזכותו של ז'אק שיראק בשנות ה70 של המאה ה20. (ביורוקרטיה ופוליטיקה בעולם היין, לא חסר מאלה בשום תחום).
אחרי שהיקב לא זכה להיכנס לרשימה המקורית מתקופת נאפוליאון (1855).
לא שאני מזלזל, חס וחלילה!
אך האם יתכן שהיקבים הראשוניים שנבחרו לאותה רשימה נאפוליונית, יודעים לעשות יין טוב יותר בבצירים פחות מוצלחים???

והיין הבא לדוגמא:

Château Haut – Brion 1985
כוכב הערב מבחינתי- שאטו "האו בריו", שנת 85, הצבע היה קצת עכור לעומת הקודם מאותה שנה, אך ריח של עשב ופירות יער, טבק ודגש על אדמה, הריח השתלב לי נהדר עם טעם מריר בהתחלה וסיומת ארוכה מאוד ומתקתקה.
היין הזה הוא ארוחה שלמה בפני עצמה.
הכל בתוכו, אפרטיף- מרענן החך- העיקרית והקינוח… הרגשתי שאחריו אני יכול ללכת, חייב להדגיש, הוא היה הרבה יותר ״ממה שאנחנו מכירים״, לעומת הראשונים 72-82, שהם בעולם אחר- אך לפי מה שניראה, הוא גם יגיע לשם!

  יין מאוזן מאוד, פה הבנתי על מה מדברים שאומרים ״בורדו גדול״, היין הזה פשוט נותן את כולו. מרגיש ברמה ״אקדמאית״ לטעום יינות כאלו.

Chateau Margaux 2003

שאטו מארגו- 2003, פאבילון רוג׳, היין מהסדרה השנייה של היקב, הכוונה- לא יין הדגל, אך בהחלט יותר ממספק.
הוא צעיר, עוד מלא טאנינים, פוטנציאל התיישנות זה ברור- אני מאמין שיין זה נכנס לרשימת ״בורדו המתיישנים״ כדי להסביר, שהיינות הצעירים טובים מאוד בפני עצמם, אך שקונים יין בורדו צעיר, כדאי לחכות איתו- הם מגיעים למקומות אחרים לגמרי אחרי שהם מסיימים תיכון, הולכים לאוניברסיטה עושים דוקטורט לדוקטורט, הופכים מפורסמים ויכולים לספר לכם הרבה מאוד אודותיהם ואודות אבותיהם.
לא כולם מסוגלים לזה, זה בהחלט ייחוד שיש לחבל הארץ הידוע ״בורדו״.

Chateau D'Yquem 1983
סיימנו את הטעימה ב״בריף״ קצר על כל מה שנישאר בכוסות, הרחנו התפתחויות בוותיקים יותר, טעמנו רעננות בצעירים יותר וסיימנו ביין קינוח מדהים מסוטרן,שאטו- דיקאם שנת 83, "זהב לבן", "זהב נוזלי" , מפי לואי ה16. יין המלכים ומלך היינות! הוסיף ואמר.
אך אישתו גם אמרה ״ אם אין לחם שיאכלו עוגות״, היום אני מבין שהיין השפיע….

הזהב הלבן

אין לי שום דרך אפילו להסביר את הצבע הזהוב המהפנט עם השילוב המושלם בין חמיצות מספקת למתיקות לא חונקת (תורת המיקסולוגיה בקוקטיילים חברים).
מסוג היינות שאין להם סוף וסיבולת ההתיישנות. (ישנם כאלה מ1811 מסתובבים בעולם למכירה!).
זה היה אחד הדברים המדהימים ביותר שטעמתי בתחום האלכוהול.

אגב, בתאגיד המותרות הצרפתיים LVMH, שמחזיק בכ65% מהיקב. נימצאים מותגים כמו "לואי ויטון" וקוניאק "האנסי".
אז כניראה שהצרפתים האלה יודעים מה הם עושים וגם למי.
(יש שמועות אורבניות, שג׳ורג׳ וושינגטון היה מעריץ מושבע של יקב זה).

זהו יין קינוח, כשמו כן הוא, אחריו לא רוצים עוד כלום!

בזמן עבודה

לסיום:
המנטורינג שלי נעשה על ידי המקום הקסום ביפו, "איש הענבים". צוות של אנשים נהדרים עם הרבה הבנה וחיבה למקצוע, שותפים לעשייה של תרבות היין בארץ,
זאת על ידי העברת הידע בצורה הטובה ביותר והבנה מתודית נהדרת יאמר לזכותם…

תודה רבה לחיים גן(שלא היה נוכח)אך איפשר טעימה זו.
לגיא הרן, מדריך מעולה עם תשוקה גדולה ליין ורואים שגם לאזור עצמו(בורדו, אם לא עקבתם עד עכשיו)…
ולכל החברה שהיו איתי שם.

הגעתי להבנה הזאת כבר מליון פעמים, טעימות זה כייף. כמובן שתמיד אעדיף לשבת ולשתות!
אך דברים ברמה הזאת לא אוכל להרשות לעצמי, גם לא בעתיד הקרוב לצערי ומקווה מאוד שיתאפשר לי בהמשך הדרך…
הטעימות המיוחדות עושות הרבה יותר מחסד למקצוע- הן בונות אותו, אפשר לטעום 1500 יינות שונים מכל העולם ולא להבין על מה מדובר, עד שטועמים אפילו אחד מהיהלומים הללו מ"בורדו".

שאפו! בראבו! דוז פוואה!
אה טוט׳ אלור(נתראה)…

ישראל מול העולם, האומנם?

טעימה השוואתית – בר יין 107 – בחיפה!

ישראל מול העולם, האומנם? – התחלתי בכתבה על אירוע טעימות השוואתי בין ישראל לעולם, וזה גרם לי לחשוב….

הנוף מהכרמל

לזכותם של מפיקי האירוע, נגיד שיינות גדולים הם יינות גדולים.
אם מישראל ואם מהעולם – ובטעימה השוואתית, קשה מאוד להתחרות, כי יינות גדולים הם מיוחדים בפני עצמם.
היופי בענבים, זה שאין להם ריח של ענבים.
יש פאפאיה, יש "פירות אדומים", יש ניחוחות של סוגי פלפל שונים… ויש אף אדמה, מיוזע, עכברי, סוסי, חתולי, עוקץ, נושך, יורק…
אין ענבים!
גם האדם הכי פחות מבין ביין לא יגיד שיש ליין ריח של ענבים.

להמשיך לקרוא

אז מה שותים בקיץ?

סיטו- ניו זילנד- סובניון בלאן2011, כשר וב65 ₪ בלבד!
לבן יבש- מרגיש מוגז קלות, מעקצץ בלשון וטעם חלק בין מתוק לחמוץ.
הניחוח נפלא- פירותי עם דגש על פירות קייציים כמו פאפאיה, מלון, ו״ירקרקות״ שנותנת הרגשה מאוד רעננה עם ההסנפה הראשונה מהכוס.
20120527-112313.jpg

יינות סיטו, זה פרוייקט של יינות מחבלי ארץ שונים בעולם, הבאים לתת לצרכן חוויה מלאה של יין מאזור מפורסם, תוך מיתוג היין בהתאם לצרכן הישראלי.
תווית היין מציינת רק את סוגו ואת לוגו החברה. בכך מונעת את הבילבול האנושי המוכר בחנות יין ,כאשר עומדים מול אותם מאות בקבוקים ומנסים לבחור אחד שייצג את האזור בו רוצים להתנסות.
קונספט מאגניב!

20120527-112413.jpg

פפאנהיים- גוונצטרמינר 2009. 69 ₪. (בחנות היין "הרמיטאז', בעין המפרץ).
מחבל אלזס המפורסם.
היין נראה כמו זהב! מגרה להפליא רק ממזיגתו.
היין הוא חצי יבש, לכן השוואתו ליין הקודם לא צודקת.
הוא מתוק, אולי אף מתוק מדיי, טעמתי חצי יבשים בחיי, ויין זה עשה הרגשה קצת מחניקה בגרון.
עם זאת הרגיש מפולפל מעט וזה פיצה על הרבה דברים שפחות אהבתי ביין.
הוא נגיש מאוד לקהל מתחילים ובניגוד לגוונצטרמינר אחרים שפגשתי בחיי, ניחוח יין זה לא היה אדמתי במיוחד, לא זפת ולא נפט(עם כמה שמוזר, מצפים לקצת מניחוחות אלו בלבנים מהאזורים הנ״ל:-).
היין היה בין דבש וניחוח פרחים מובהק לפירות אדומים.(אולי היה שם גם משהו שהזכיר לי פלסטיק:-?)
מתאים לאוכל מתובל, מתאים לפתיחה מפוצצת עם דגים או סלט פסטה קר.
אך לא המרענן הרשמי של הקיץ….
ניתן להגיד אפילו יין לבן חורפי .

20120527-112457.jpg
מסקנה:
לא כל יין לבן נותן את ההרגשה הרעננה לה רובנו מצפים מיינות לבנים.
צריך לטעום ולנסות עד שנופלים לטעם שמתאים לכם.

נראה כי היינות הקלאסיים (הכוונה מאיזורי היין הקלאסיים של העולם – גרמניה, צרפת, איטליה ושאר אירופה…).
יינות משם מתאימים אין-סיטו לאזורם המקורי: למאכלים, למזג האוויר, לשפה ולהרגשה הפנימית של היסטוריה הצרופה בסיפורים על כל סוג ענב או טכניקת יין הבאה משם.
כאשר יין כזה נשתה כאן, בישראל, הוא ילך יותר טוב עם ההרגשה המתאימה!
הכנה נפשית, מנטלית ופיזית למה ששותים.

20120527-113915.jpg
בניגוד לזה, יינות ניו-זילנד, ארה״ב גם ישראל ובכלל יינות לבנים בסגנון עולם חדש, נותנים הרגשה של חופש ורעננות!
לקרר לפתוח ולשתות, עם אוכל, בלי אוכל- מבטיחים לך שיהיה טוב!
זה מוציא קצת את החשק מלהשקיע בסכומים גדולים ביינות אלו, כי התמורה מרגישה בכולם כמעט אותו דבר, פירותי ומרענן- בדיוק מה שאתה רוצה!
אין הפתעות לרוב, רק רמת ההשקעה באיזון בין ריח, צבע וטעם הוא הפרמטר המרכזי והחשוב.
נשמע לא מקצועי במיוחד מבחינתי להגיד כזה דבר, אך כך אני מרגיש.
מה שמוביל אותי להגיד שבישראל יש יינות לבנים ניפלאים! 2 מהמוצלחים ביותר לדעתי זה ״אביבים״ של הרי גליל והשרדונה של יקב סומק המדהים מרמת הנדיב בזיכרון יעקוב.
דיברנו על איזון ביינות לבנים יבשים ואלו יינות שיכולים להיחרט בדגל של האיכויות של מדינת ישראל ביצירת יין טוב!
עליהם כבר ארחיב בכתבה אחרת.

אז, יאללה בחרו את המרענן הרשמי שלכם להקיץ…