אוסטרלים – עד 50 שקלים בבקשה

לא אגיד שנכון להוציא על יין כמה שיותר.
והכי יקר הוא לא תמיד הכי טוב.
יין, וויסקי, וודקה, בירה וכד'…זה טעם נרכש.
אלכוהול זה רעל ולא משנה ממה הוא מיוצר, אף אחד לא אוהב רעל- אבל רעל אפשר לעדן ולהסוות.
לאחר נסיון של קנייה ספונטנית של יינות ספרדים( ראו את הכתבה הקודמת על יינות ספרדים), יינות זולים שלאו דווקא נותנים תמורה למחיריהם, אלא כי כמעט ולא נותנים תמורה כלל לדעתי לצערי.
החלטתי לעזוב לרגע את ה״עולם היישן״ והקשוח.
יותר מדיי אלגנטיות לא הולכת עם נעלי ״קונברס אולסטאר״ – ואם אתם טוענים שדווקא כן, כי זה "מאגניב"- זה עדיין לא הדבר האמיתי.
כך אסכם את עולם ישן(ספרדי) בפחות מ50 ש"ח.
אך מה יגידו חברינו מה״עולם חדש״? ישנם אוסטרלים, שיראזים, קברניים, זינפינדלים, שנועדו במיוחד כדי ללכת איתם אפילו לפיקניק שאחרי הים, או לדמיין בריזה קרירה בלילות האביב ולהינות מהם כמות שהם.
לרוב סטייק שרוף מדיי רק ייעשה להם טוב, ובעיקר אלו יינות שגורמים לך לרצות להתרגל אליהם, לפחות לבעיות שלהם…
בגדול, הפתיחה שלהם לא מפוצצת, גופם מוצק, מדוייק ובדיוק במידה והסיומת נעימה, בעלת מרירות קלה, שמזכירה לך ששתית יין ו- זה לא רע!
מסתבר, שלא סתם רוב הפאבים מחזיקים באותם מרלואים צ׳יליאנים ושיראזים אוסטרלים בכל תפריט. יש ליינות הללו סגולה כלשהי להתחבר ולחבר אליהם אנשים שלאו דווקא באים ומבקשים יין.
בתהליך ההכנה לניסוי זה, לא התעסקתי יותר מדיי.
פניתי ליוני קווה מרשת ״לגעת באוכל״(הייתה פעם פרודיה עם השם הזה, לא?!), ביקשתי מיוני 3 בקבוקים אוסטרלים עד 50 ₪ לבקבוק. ושהיינות יהיו מוכנים לשתייה, קלילים ומעניינים גם למי שלא חסיד גדול של יינות- עד רמת ״מה יין עכשיו?״.
"אוצר היין" – זהו דף הפייסבוק של יוני בחנות.

בחירה נהדרת יוני;-)

3 היינות, בכוונה, לא נפתחו בארוחות גדולות, אלא בפתיחות שולחן סטרנדרטיות לחלוטין של צ׳יפסים, במבות, פיצוחים ושאר חברים.
מדיי פעם סינטות על האש.
ללא רטבים מיותרים ואף החמרנו – כל יין נבחן אפילו ליד דברים מתוקים.
יילו טייל- שיראז 2010הקנגרו צהוב הזנב.
כניראה שהענבים באוסטרליה גם גולשים על הגלים.
היין נעים להפליא, זורם וכייפי ברמות על.
אנחנו ב2012, והיין נפתח בפקק מוברג ומרגיש הכי רענן שיש, ניחוח ירקרק ללא ספק הוא מרגיש מעט שונה מיין יבש רגיל.
ייחודו של יין זה כיין חבר׳ה, הוא חצי יבש(אבל אל תספרו), הוא לא מרגיש יין קידוש, אך לגמרי נותן תמורה מעולה כיין שולחן שאפשר לגמור בקבוק ממנו בכייף.
יין זה פתח את סדרת ה״אוסטרלים להחודש״ אצלי בחבורה, והיה לסיפור הצלחה.
כבר באותו סופ״ש קיבלתי טלפונים מחברים, הורים של חברים וחברים של חברים, על איזה יין נשתה ומהו מאותה סידרה ספציפית של יילו טייל האוסטרלים.
בר קרוסינג– נטעמו 2 בקבוקים של הדובים החוצים.
שיראז ו שיראז-קברנה.
האחד צעיר, השני שיראז-קרבנה 2007(2007?!).
אין להם פתיחה מפוצצת, אך הגוף באמת… שגם עכשיו בעודי כותב את הפוסט בדיעבר לטעימה.
אני נזכר שהיין מילא לי את חלל הפה לגמרי, היין ״עגול״ כמו שאומרים.
וכשפתחתי את הבקבוק בדיוק שאלו אותי, מה הכוונה ב״טעם עגול״?
כמובן שהשאלה עלתה בזילזול מוחלט וצחוק מתגלגל.
התשובה המתבקשת הייתה, "לא טעם ישר", אך ההבחנה נעשתה כך:
מול פטיט סירה ישראלי 2010, אך מלא עץ, שעמד בשולחן( דלתון D), חלצנו את פקק השעם שלו. באותו זמן אני כבר פותח בחצי סיבוב את פקק ההברגה של שיראז- קברנה אוסטרלי, בר קרוסינג.
מזגתי לחברי מהאוסטרלי, הוא אמר״וואו טוב!״, ההפתעה הייתה לו גדולה, כי יין עם פקק מוברג ולוגו מגוחך של שלט הזהרה ״דובי פנדה חוצים״- באמת מצליח להביא פה מלא טעמים, במידה נכונה ומרגיש סבבה לשתייה מרובה.
לקחתי לו את הכוס, שתיתי והתרשמתי בעצמי, ומזגתי לכוס חדשה את הדלתון פטיט סירה:
א. פרצוף סובל בקטנה.
ב. מבט מתרשם.
ג. לקח חזרה את האוסטרלי.
אין ספק שהדלתון פטיט סירה 2010, במקומו מונח, והוא יהיה מעולה עם מעט חידרור ואולי אפילו עוד שנה או שנתיים מנוחה.
אך הוא גם עולה כמעט פי 2 במחיר (וזה לא הרבה).
ההבדל האמיתי הוא, שהדלתון יין שעובר שנה בחביוית עץ אלון, מתבגר, מקבל אופי וטעמים ולפעמים זה קצת מתעלה על טעם הענבים עצמם, לטוב ולרע.
מחד אני מנסה להימנע מדברים אלו ביינות שאמורים להיות "פשוטים", מאידח יכול להיות שזה בדיוק מה שאנשים אחרים ממני מחפשים.
באותו יין ספציפי המסוקר כאן, השיראז קברנה של "בר קרוסינג", ישנו שימוש בטכניקה שאני לא מעריץ כלכך, אך מוציאה תוצאות טובות במקרה שלהם.
היין בזמן המנוחה שלו במייכלים מושרה עם שבבי עץ, מה שנותן ארומות מסויימות וממוסיף ליין עוד רובד מסויים של טעמים שאינם משתלטים.
בגדול- היינות האוסטרלים המדוברים בכתבה הנ״ל מעולים למי?
למי שמחפש משהו קליל, למי שמחפש להיכנס לעולם היין בקלות, למי שרוצה להינות ולשדרג את העל האש המשפחתי/ חברי שלו.
אך נופח אמיתי אין בהם ולא נראה שאמור להיות בהם.
אלו יינות שבהחלט יכולים להתאים לצעירים, אם זה בחצי יבשים איכותיים(לא יין פטישים!), ואם ביבשים.
האוסטרלים לא איכזבו במבחן ה״זול מאוד ומשתלם״.
הם בדיוק מה שהאם אמורים להיות ולא מנסים להיות הרבה הרבה יותר.
תמורה נאותה לכסף ובהחלט מוצרים איכותיים ומספקים.
לשתות מיידית, פקקי הברגה נוחים, בקבוקים יפים ולוגויים מצועצעים.
הכל בשביל שיהיה כייף.
תהנו חברים!

יינות ב39 ₪ זה עדיין יינות ב39 ₪. אבל יש ערך מוסף!

בחנתי את עניין היינות הזולים.
לימדו אותי בקורס "טעימה שיפוטית", שבעיקרון יין זול יכול להפתיע מאוד.
קניתי אוסף של יינות בפחות מ50₪ כדי לבדוק את הסוגייה.
שאלת המחקר היא: האם באמת יינות שמשתלמים מאוד לצרכן מבחינה כלכלית, גם נותנים את התמורה בטעם.

:מרלו – טמפרנליו
יקב קונדסה דה לה גאנזה, ספרדי.
אני יודע למה לצפות מספרדים בעיקרון.
העיקרון הוא יינות ישנים ומתיישנים.
את הנסיון שלי עם "ריוחה" ספרדי צברתי לא נכון, התחלתי מהטובים ביותר. יינות מעט מתוקים עם טעם עץ מאוזן. המון פיפל אך עם זאת חן גדול מאוד ליין, כייפי ומתובל.
במקרה זה – היין היה ברובו מרלו, מה שמרמז על קלילות יתרה ביין. עץ לא הורגש בו בכלל.
סיומת – ריקה לחלוטין אך פתיחה מאוזנת ולא מפוצצת.
הייתי אומר שהוא כייף, אך למתחילים בלבד.
אולי בעצם בדיוק מה שאני מחפש לקהל הישראלי.
יין שיכול להתאים מאוד לפאבים, שריחות הפאב ממילא משתלטים אפילו על כוס וויסקי היילאנד איכותי.
עדיין משקה הפאבים האולטימטיבי בצפון הוא לפרוייג או טאליסקר שניזונו מאדמות כאבול כבדות. משלימי החוויה הפאבית האותנטית של הקריות (כך אני מסווג אותם 🙂

היין הנ"ל לא נותן יותר מדיי. אבל היי! הוא משנת 2007 – אנחנו ב2012. הוא בשיאו, אין למה לאחסן אותו ואם הישגה ידכם ביין מסוג זה. יכול מאוד להיות שתהנו ממנו כמו שהוא – בלי שום התחייבות להשלימו עם סטייק בצד בשביל להגיד שהוא מעולה עם האוכל.
כי מעולה הוא לא!
אבל במחיר הזה – בהשוואה עם החברים, ללא ספק נעים יותר מהרבה יינות זולים אחרים.

Image

פאוסטינו ו קונדסה דה לה גאנזה

ריוחה – פאוסטינו xii
אולי היקב היותר מפורסם ב"ריוחות" שאנו מכירים.
חבל ארץ ספרדי חם ביותר.
משם יוצאים יינות באמת מצויינים לקהל הרחב, בכל טווח המחירים.
הפאוסטינו שכבש את כולנו מגיע בבקבוק מצופה זפת כלשהי, נותן מין תחושה מיוחדות ליין כבר מאחיזת הבקבוק.
100% ענבי טמפרנליו.
לא אדבר על היכולות של יינות אלו לספוג עץ ועדיין להרגיש מצומקים, מתוקים. אולי "ריוחה" זה מסוג היינות עם הגוף המעניין ביותר בפה.
אך לא ביין זה עסקינן…
אומנם היקב מפורסם וגדול. הבחור בתמונה כמעט מביא הבטחה לאיכות עם השפם והמבט החודר שלו.
אך בסידרה הזולה יותר כבתמונה (שנת 2009), היין עמוס מדיי בחביות עץ ישנות. מרגיש תפל מטעמים מתוקים וגם כמעט כעבור שעה ודיקנטרים למיניהם לא נותן שום נעימות ועגילות בפה.
יין זה נחל כישלון אצלי.
."גם בסלט לא הייתי שם אותו. בשפת העם "לא לגעת בו בטלפטיה
יסלחו לי הספרדים. הריוחות נשארו טובות רק ביקרים יותר – כמה יקרים?!
אם חשקתם ביין ספרדי איכותי, "ריוחה" למהדרין…
השקיעו את מה שהייתם משקיעים בכל יין איכותי אחר. לעלות לכיוון ה100-150 שקלים. שם כבר ללא ספק תהנו!

הפאוסטינו המדובר כאן, שנת 2009, מאלץ להינו ממנו עם דברים שומניים, עקב חוסר הגוף המורגש שלו וחובה לאזן אותו עם משהו מתוק.
אנחנו ניצלנו את המצב לפטה כבד אווז עם פירות יבשים שהגיע מחופשתי האחרונה בהונגריה 🙂

שבלי שום קשר היינות שלהם מחייבים אותי לרשום פוסט ניפרד לחלוטין על יינות שגם אם ממש תרצו אי אפשר לצערינו הגדול להשיג אותם בארץ.

אז…משתלם?!
בטוח! אבל לא לבוא עם ציפיות גדולות.
הספרדים ידועים ביינות איכות מבייתם. ב39 שקלים חדשים, לא בטוח כמה איכות נשיג…המרלו-טמפרניו דווקא הדליק אותי.
יש לו פוטנציאל אדיר לעזור למתחילים להבין את כיוון יינות חו"ל ואפילו לגרום למחפשי הקלילות שביין להינות ביותר מיין טוב, נעים וזול.
יין שבארץ עולה 39 ₪, בארץ מוצאו בטח נושק לגבול ה2-3 יורו לבקבוק 🙂

אם נשתה יותר כאלה, אולי יקבי הארץ יבינו מה אנשים פה מחפשים…
רוצים יין זול וטוב?
תתחילו לחפש, הקציבו גבול לסכום שאתם הולכים לבזבז על בקבוק – ותיקנו את הדברים ההזויים ביותר שמציעים לכם בחנות. דברים שלא הכרתם.
דווקא יקבים פחות מוכרים, וסגנונות שונים של יינות, עשויים להפתיע אתכם לטובה.

את היינות קניתי בחנות "בקבוקים" בקריית טבעון.

חנות מקסימה, קטנה, עם מבחר מדהים- בעיקר של יינות בוטיק ישראלים.
אני חייב לציין – יום שישי בצהריים הגעתי ועמד על שולחן הטעימות שלהם מבחר מרשים של יינות כמו "נעמן"ו"סומק" שכבר דיברתי עליהם בעבר באתר זה.
מנסיוני עם בעלי היקבים הללו הבנתי שאי-אפשר למצוא את היינות שלהם בכל מקום, אז כניראה שזה מעיד על משהו "גדול" לטובת חנות זו!
המוכרת הייתה מקסימה ושירותית מאוד.
כאשר חיפשתי יינות ספרדיים, זולים וטובים, ללא שום היסוס הציע שנפתח בקבוק ריוחה להתנסות.
גישה שלא תמצאו בכל מקום.
בהחלט מומלץ לבקר שם ובכלל להינות מהאווירה של העיר(קרייה) הקטנה הזאת, שעטופה בקסם מסויים בסופי השבוע 🙂

יין כשר – אין זו אגדה (לכבוד החגים הבאים עלינו לטובה).

את חברת "צור סוכניות", המייבאים לארץ יינות כשרים מכל העולם, פגשתי בתערוכת "wine expo" השנה בגני התערוכה.
מטעימת כמה יינות איטלקים מדהימים שהיו להם (עליהם נדבר בהמשך) ובירור מחיריהם, הבנתי שיש פה קטע מסויים שלא הייתי חשוף אליו.

כי מדברים על כשר – וישר אחרי ההשקה טסתי לבודפשט 🙂

אני, עידן, הינני יהודי, לדעתי מקדש יותר את מצוות בין אדם לחברו מאשר בין אדם למקום:-).
תמיד נמנעתי מכל עניין הכשרות ביין.
אני אוהב ייקבי בוטיק, יקבים קטנים, יינות עם אופי שמרגישים את אהבת היינן ליין ואת מגע החקלאי בענבים עצמם, דבר אשר לא מתאפשר כלל ביינות כשרים.
בקצרה, למי שלא יודע – יין כשר מחוייב לבוא במגע אך ורק עם אדם שומר מצוות ושומר שבת. מה שמאלץ את היקבים המעוניינים לשמור על כשרות להעסיק אנשים שומרי הסף של הדת היהודית לטיפול ואחזקה שוטפת של יינותיהם.
מקובל – אצל הציבור החרדי. פחות מקובל ביידי "היוצר".
על כן תמיד חשבתי שיין כשר אולי פחות טוב, במחשבתי תמיד היה מצוייר מן פער בין היינן לחומר שאמור להיות בידיו.

בהגיעי לתערוכה במרכז הירידם לפני כשבועיים, התבוננתי על בקבוק מוכר מחו"ל "שאטונף דו-פאפ", שסביבו סיפור שלם כי זהו יין מאחוזת האפיפיור בדרום צרפת. יקב מדהים ביופיו עם יין משובח ביותר!(במעמד התצוגה של יינות כשרים?!). פתאום עלה בי זיכרון בסופר שכונתי בבריסל שבו איזור יין מרשים ביותר במחירים מגוחכים לעומת מחירי היינות בארץ – וסביר להניח שאף איכותיים בהרבה ממה שנשיג במחירים אלו בארץ. ועם זאת אחוז גדול מהיינות הללו היו כשרים! (כן, כן, בבריסל!).

שרתון תל אביב

שרתון תל אביב

הוזמנתי להשקת היינות הכשרים שיובאו השנה מחו"ל – במלון שרתון ת"א.
אולם כנסים יפה ומפואר, בנוסף ליין הורשמתי מאוד מאוכל כשר נפלא שליווה את חגיגת טעימות היין.

העיצוב היה מנימליסטי ויפה, בנוסף ליינות שהונחו בעמדות מופרדות לכל ארץ ולכל סידרה (ארה"ב זול, ארה"ב יקר, צרפת זול, צרפת יקר, איטליה זול+איטליה יקר, עמדת "שונות" – ספרד, ישראל, פורטוגל, ועמדת קוקטיילים מגניבה לגמרי!).

הקהל היה מכל הסוגים, לובשי שחורים, כיפות סרוגות, חילוניים לחלוטין, בעלי חנויות יין, בעלי יקבים (גם מחו"ל), בעלי מסעדות, סומליים(מלצרי יין מהארץ והעולם) וכתבים – היה חומר אנושי מעניין ביותר…

ועכשיו לעבודה:
כהרגלי, אינני כותב על כל יין ויין ואפילו לא על הגרועים ביותר או הטובים ביותר, אלא רק על המעניינים ביותר ושווי המחיר שהפתיעו אותי מאוד.

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

ארה"ב
בגדול, פחות טובים ביינות הפחות מורכבים, אך מעניינים ביותר במורכבים שלהם.
הכוונה, אם כבר יינות בסביבות ה50 עד 100 שקלים, לכו על הזולים יותר והקלילים יותר.
כל היינות בתערוכה מארה"ב היו של יקב "הרצוג" HERZOG, חלקם מבושלים וחלקם לא.
הלבנים האמריקאים והרוזה תמיד היו בעלי חיבתי.
הם קלילים ונעימים בעלי ארומות פרחוניות.
האדומים הפשוטים האמריקאים – מאוד זיגיים, משמע המון טעם של פרי, פחות עץ – הפרדה ברורה בין יינות פשוטים למורכבים ויקרים יותר. (אופי קפיטליסטי?!)

המעניינים יותר, בהוספת סכום של בין 40 – 150 ש"ח מהיינות הקודמים, תקבלו כבר תמורה הרבה יותר טובה.
יינות מורכבים יותר, כבדים יותר, בעלי גוף הרבה יותר מתמשך וסיומות אמריקאיות טיפוסיות:-)
השלישיה של הטופ גם הוצגה כך – Red C, 8th Generation, Covenant. יינות מעולים – כולם קברנה סובניון, בעלי פוטנציאל התיישנות גבוה, אך עם זאת גם היום ניתנים לשתייה. (חוץ מהדור ה8 לדעתי:-/ שצריך עוד 2-3 שנים).
מחירם יקר בהרבה משאר השולחן ולכן לא ארחיב.

אך כן אדבר על סדר השולחן, בין היינות היו כמה יינות מאותו סוג ענבים אך מטראורים שונים (נאפה ואלי, אלכסנדר ואלי, לודי והנהר הרוסי).
היה מעניין מאוד להשוות ביניהם, מכיוון שעמדו אחד ליד השני.
כל יינות עמק אלקסנדר היו כבדים יותר, מעושנים יותר, מוצאים את היישון מהקברנה סובניון ואף נותנים ארומות של טבק.
ואילו ניתן להגיד שכל יינות הנאפה ואלי היו כמעט בשיאם.
אז ההחלטה היא האם לקנות בקבוק ולשתות (נאפה), או לאחסן ולשמור (אלקסנדר), הנהר הרוסי בהחלט טוב יותר בלבנים.
דווקא מכל סידרה זו, המוצלח ביותר לדעתי, הוא גם הזול יותר (קברנה – זינפינדל – סירה) שכבש אותי עם ארומות של שוקולד, ניחוח תבלינים וטאנינים רכים יחסית.

ברטנורא מוסקטו ומלבסיה

האיטלקים המתוקים

איטליה
לא ארחיב יותר מדיי, כי דווקא כאן מצאתי את המבחר קולע בול!
מתוקים – מוסקטו מדהים, מאוזן ולא חונק בגרון, ארומות פירחוניות ואף טיפה פירות הדר.
זול להפליא (בסביבות ה50 שקלים), בקבוק כחול ומאגניב!
יין הדגל של החברה (לפי טענתם).
יקב בארטנורא – BARTENURA
לרוב ביינות האיטלקים משתמשים לכשרות בשיטת הבישול של היין, שלרוב נחשבת כפוגמת באיכותו, אך אני חייב לציין שהיו שם יינות טובים מאוד. כיאה לאיטלקים. מאוזנים להפליא, בעלי טעם חזק.
והמוצלח בשולחן זה הוא – BAROLO – העשוי כולו מענביי נביולו איטלקים, צבעו האדום החזק כמעט והזכיר לי בירה כהה!
יין מאוד מוצלח ומאוזן נכון, על אף שהוא מבושל ניחוח של כשות בלט בו אך טעמו היה מתוק ונעים בלשון.
איטלקי למופת, לפי דעתי יין שיכול להיות מפתח לצעירים שמעוניינים להיכנס לעולם היין – נסו!

שאטו לטור - קלו ויג'ו

בורגנדי "גדול"

צרפת הגדולה
ניתן להגיד שכולם סבבו סביב השולחן הצרפתי, אולי בגלל תרבות היין הצרפתית הטבועה כלכך חזק ביושבי נהר הסיין שנכחו בהשקה זו…
נראה היה שכולם יודעים מה לצפות מיין צרפתי, אך עדיין הוא מפתיע כל פעם מחדש.
כולם רוצים יין צרפתי, אך מפחדים לגעת בו שמא יחיד אותם כי יהיה עדין מדיי – או כבד מדיי.
יאמר לזכות הצרפתים שהם יודעים את מקומם, הם יודעים את דרכם ויודעים שהם עושים יין טוב לכן הוא מבקשים מחירים, לפעמים אול מופקעים מדיי ליינותיהם.
טעמית בורגנדי גדול! (הצרפתים נוהגים להגיד "גדול" על יין ולא "טעים", או "מצויין").
טעמתי בורדויים מעולים, בינייהם שאטו לקרוק המפורסם.(שכולם מאוד התלהבו ממנו, אך משומה הפריע לי טעם מובהק של פטיט ורדו ביין זה – למרות שבבלנד הבורדו הנוכחי היו רק 5% ממנו).
אז, בגלל שמחירי יינות אלו כלכך גבוהים אני לא מוצא אפילו צורך לדבר על יינות אלו –
חוץ מכוכב אחד, דלגבר בורדו אדום – DELAGRAVE.
נתחיל ממחיר – פחות מ100 שקלים חדשים. (לכיוון ה80₪).
נמשיך לפתיחה – לא תוקף כלל, כאילו יין בשיאו, היה תענוג בפה.
ניחוח – טיפה מיוזע (אני אוהב), כשנפתח נעשה יותר פרחוני ומתקתק, ליקריש, אוכמניות…העץ לא חזק מדיי.
ענבי מרלו וקברנה סובניון בשילוב מאוזן, כמעט מושלם ליין שיכול גם ללוות ארוחה קלה וגם אפשרי לשתות אותו כמו שהוא – ככה לבד.
אולי היין השווה ביותר לדעתי בהשקה זו.

Bordeaux

ב"שונות" אדבר על 2 יינות מאזורים שונים אך דוברי אותה שפה.
ריוחה ספרדי – RAMON CARDOVA – זהו שמו של הייקב.
חייב להודות שציפיתי ממנו להרבה יותר.
אך לטובתו אומר שהוא זול בהרבה מריוחה מקובל.
הוא היה עדין מאוד אך עדיין בניחוח מתובל ומסוכר. קינמון, צימוקים, אך לא חזק בריח הפירות היבשים שמלווים בדרך כלל ריוחה.

ולסיום – היין המאוזן ביותר, מהמוצלחים ביותר של ההשקה ולמיטב זיכרוני במחיר סביר ביותר לאיכותו.
המון עץ – אך מאוזן טוב עם פירות שחורים ושוקולד, גוף מלא וסיומת מתמשכת.

מלבק ארגנטינאי!
BODEGAS FLECHAS – GRAND MALBEC.
ד"ר אילן אביטבול, מהאתר www.winexpert.co.il המליץ לי על מלבק זה לGrand finale !
תודה אילן!

אני, ד"ר אילן אביטבול מwinexpert.co.il והנציגה של "ברון אדמונד ובנימין דרוטשילד".

מצטרף לרשימה של ה"חובה לטעום", עם הבורדו מלמעלה 😉

חברים, ישנם יינות כשרים טובים.
בינינו, אפילו לא משנה אם מבושלים או לא. (כמה נורא זה נשמע יין מבושל?!).
בהחלט משפיע על הניחוח, אבל רגע! אל נשכח את האמרונה המבושל (ואינינו כשר), ואיכותו(אה….)!
אולי זה אף מוסיף לקסם המתוק והמסורתי יהודי שביין (הרי בכל החגים, הטקסים והמועדים מלווה יין).

יינות כשרים, כי הקהל היהודי ברחבי העולם ובארץ אוהב לשתות!
מעבר לכך, אחד היינות שיותר משתלם לקנות במחירים מצחיקים בסופרים בארץ שייכים ל"יקב ארזה", יינות ב-20 שקלים יכולים להוות תמורה הולמות ביותר למחירם(ולא נדבר על סידרת ה"אוטור" המפתיעה). "יקב ארזה" ידוע בהיותו יקב כשר שמציע כמעט באידאולוגיה יהודית מובהקת "יין טוב לשבת", כמעט כמו שכל בית יהודי טוב צריך גם "עוף לשבת".
אני בעד!

החבר'ה מ"צור סוכניות"

וכל הכבוד ל"צור סוכנויות" שדואגים גם הם לעובדה זו – להביא יינות כשרים איכותיים לקהל שמחפש זאת.
אולי מאוחר מדי לחג פורים – אבל לפני שאתם רצים לקנות לחג הפסח הזה יינות של 5 ב100 בסופרים, ואתם יודעים שהם לא טובים!
או אולי אתם מחפשים מתנה מרשימה לסדר הפסח אליו הוזמנתם בחג שבא עלינו לטובה.
נסו לקפוץ לחנות היינות הקרובה ולבדוק את היינות מרשימה זו.

בברכת חג שמח!
אני בטוח שתהנו :-*

יום שישי קייצי – יקב אמפורה בחוות מקורה

יום שישי בבוקר, קצר בזמן וקצר בכסף אני חושב על איפה אפשר לטייל, להינות ולא להתרחק יותר מדיי מאזור חוף הכרמל.

בהתחלה לא חשבתי דווקא על יקב או טיול בטבע, התחלתי להריץ בראש מקומות ששמעתי עליהם או הומלצו על ידי חברים.

מה שהיה חשוב זה שיהיה יפה.
אולי שונה זה מה שבעצם חיפשתי- להתרחק, אפילו לשעה אחת מכל האורבניות יתר שעברה עלי באותו שבוע.
לפתע נזכרתי ביקב אמפורה, אותו ביקרתי בסיור יקבים שנעשה על ידי אוניברסיטת חיפה.
כחלק מקבוצה גדולה התרשמתי פחות מהיקב, אך זכרתי שהמקום עצמו מהמם.

מבנה אבן בסגנון טוסקני בחוות מקורה שבכרם מהר״ל, למרגלות הר הכרמל.

כניסה מרשימה ללא ספק

להמשיך לקרוא