יום שישי קייצי – יקב אמפורה בחוות מקורה

יום שישי בבוקר, קצר בזמן וקצר בכסף אני חושב על איפה אפשר לטייל, להינות ולא להתרחק יותר מדיי מאזור חוף הכרמל.

בהתחלה לא חשבתי דווקא על יקב או טיול בטבע, התחלתי להריץ בראש מקומות ששמעתי עליהם או הומלצו על ידי חברים.

מה שהיה חשוב זה שיהיה יפה.
אולי שונה זה מה שבעצם חיפשתי- להתרחק, אפילו לשעה אחת מכל האורבניות יתר שעברה עלי באותו שבוע.
לפתע נזכרתי ביקב אמפורה, אותו ביקרתי בסיור יקבים שנעשה על ידי אוניברסיטת חיפה.
כחלק מקבוצה גדולה התרשמתי פחות מהיקב, אך זכרתי שהמקום עצמו מהמם.

מבנה אבן בסגנון טוסקני בחוות מקורה שבכרם מהר״ל, למרגלות הר הכרמל.

כניסה מרשימה ללא ספק

יקב סמדר – אין על המקצוענות של כורמי זיכרון!

אז בספונטניות אמרתי "יאללה לזיכרון!" יש שם אוכל טוב, אווירה טובה ובטוח ניפול על איזה יין טוב.
מצאתי חניה באחד הרחובות הצדדיים ליד המדרחוב המפורסם והתחלנו ללכת בלי תכלית מוגדרת…
נהננו מהנוף והאווירה שהמקום משרה על כל העוברים בדרך, קראנו משלטי המתכת התלויים בחזית של כל בית פרטי והתפלאנו מכמות ההיסטוריה שיש למקום המקסים הזה.

בעוד אנחנו חושבים אם אנחנו רעבים או לא, קיבלנו סימן!

סימן טוב!

סימן!

יקב סמדר! עם החביות בכניסה ושביל שמוביל למרכז מבקרים קטן ובייתי.
כמו שאנחנו אוהבים 🙂

הבית פתוח, אך אין עונה…
בחור צרפתי מנסה להיסתדר באנגלית פשוטה למצוא את מקומו בעולם, קצת קשה לו עם העניין.
כמובן שהפעלתי את קסמי ודיברתי איתו צרפתית שוטפת !(רק ב-4 מילים בערך….) והבנתי שבשביל להמשיך בשיחה אצטרך להתחדד קודם עוד קצת בשפה הצרפתית,
אז חזרתי לאנגלית על מנת להבין את רצונו (הוא היה נראה דיי מבוהל).

הצרפתי הוא תייר שישן בצימרים של בעלי היקב(אגב, צימרים מדהימים!!!), היה לו פנצ'ר ועכשיו הוא מחפש עזרה מבעלי הצימר.
הרמתי טלפון למספר שכתוב בכניסה ומוטי, בעל היקב הודיע לי שהוא יגיע ממש עוד כמה דקות.
הוא פשוט הלך עם אישתו לסרט סרבי בתיאטרון צרפתי שניבנה על ידי יגוסלבים במלחמה הקרה בחיפה…(אין קשר בין הנכתב למציאות- הוא סתם הלך לראות סרט בסינימטק).

יקב נעמן – לטעום את המוסיקה, לשמוע את הטעם. (ופשוט להריח)

אחרי ארוחה בראש פינה החלטנו להגיע לאזור המחקר האחרון של הסיור יינות הגלילי שלנו.
אזור שראוי למחקר בפני עצמו, רמות נפתלי.

אזור עטור כרמים, ישוב קטן ובו 4 ייקבי בוטיק.
אני מאמין שיישוב זה מהווה אטרקציה בפני עצמה לרעיון "שביל היין" בישראל.
לרכז בישוב יפייפה, כמה ייקבים, כמה כרמים, כמה מסעדות, כמה צימרים…שיתוף פעולה פעיל בין היקבים ובעלי העסקים בכלל.
כייף לדעת שאפשר בסיור אחד לאותו יישוב, לחוות את החוויה במלואה.

יצרתי קשר מראש עם יינן יקב נעמן, רמי נעמן, מכיוון שבעבר טעמתי את יינותיו וכמו הטעם המדהים, גם בחירת השמות ליינות הייתה מעניינת מאוד.
רמי, בחור גדול, בעל זקן לבן וקול בס נמוך – מראה קלאסי ל"רד-נק" אמריקאי, מה שחסר זה רק האופנוע (או שאולי כבר יש?!)
רמי הולך עם הלוק עד הסוף, ניראה כמו "רוק נ רול", ויינותיו מרגישים כמו "רוק נ רול".

רמי (האומן) נעמן

יקב אדיר – אור לגויים (המשך שביל היין בגליל)

גם יקב, גם מחלבה. (גם כשר)

אחרי יקב רימונים, המופיע בכתבה הקודמת,
חצינו את הכביש וגילינו שבתוך אזור תעשייה דלתון עומד לו מרכז מבקרים יפייפה.

מרכז מבקרים יקב ומחלבות "אדיר"

המקום מזמין ביותר, ארכיטקטורה כפרית אך ויקטוריאנית משהו.
צבעים על טהרת השחור לבן ולוגו ניתפס של ערבול אותיות שם היקב.
מרגישים שהושקעה כאן מחשבה רבה על מיתוג, החל מהפרט הקטן ביותר במקום ועד לזה שהולך איתכם הבייתה (הבקבוק).

יקב סומק – ביכור בכרם

לראשונה נפגשתי עם יקב סומק בסיור יקבים במהלך כנס תיירות היין של ישראל, אוניברסיטת חיפה.
היחס היה לבבי, הסיפור היה מרתק ויותר מכל היין היה מעולה.
ברק, דור חמישי למשפחת כורמים, עם ידע נרחב בגידול וטיפוח זני ענבים ליין, קיבל החלטה, יחד עם אשתו הילה, להגדיל את תחום ההתעניינות המשפחתי
ולעשות הסבה מקצועית מגידול בכרם לייצור יין (בנוסף לגידול הענבים ושיווקם).
מחלקת הכרם של ברק (כ- 200 דונם) מגיעים ענבים ליקבים רבים בארץ.

הכורם בכבודו ובעצמו!

השילוב של הילה, בעלת ידע מקצועי ואקדמי בחקלאות ויצור יין, וברק איש האדמה, מאפשר קרקע פורייה ליצור יין עם אופי, טעם של אהבה והשקעה.
בטעימתי הראשונה של ״בקעת הנדיב״, ידעתי! הרגשתי!
החמיצות אל מול העדינות שהיין מתחלק בלשון והסיומת האלגנטית/ספק מתוקה,
אותה טעימה סיפרה את הסיפור.
ההחלטה ללמוד בחו״ל, ההחלטה לעיסוק משפחתי, ההחלטה לבחור, לנסות וליצור כדי להגיע להגשמה עצמית.

יקב רימונים – אטרקציה תיירותית במסווה של יקב.

אזור תעשייה דלתון, רק ימינה.
עד שמגיעים למרכז המבקרים הדרך נראית כמסלול ראלי עטור דגלים, דיי מצחיק שכאשר החננו היה לי דחף מוזר לצעוק "ניצחנו"!

על יקב רימונים שומעים רבות בעקבות הקונצפט הייחודי שלו. הכנת יין מרימונים. נשמע מוזר, וכך גם הטעם.

בגלל שקשה לי קצת לקבל את הרעיון, אתחיל מנושא הטעם ומשם אמשיך לרעיון המרכזי של מרכז המבקרים.

בלי להעליב, במקום יין, הייתי קורא לזה שייכר רימונים,

שייכר איכותי ללא ספק, מזן רימונים מובחר ומקורי שהכליאו במיוחד בארצנו ויש בו אותה כמות סוכר שיש בענבי היין,

לכן להכנת שייכר זה אפשר להתייחס באותה צורה המקובלת בהכנת יין.

לקוחות דוברי גרמנית

שביל היין – יקב ראשון (הרי גליל)

הגענו אחרי נסיעה מעייפת מאוד בג'יפ,
אין ספק שהיה כייף לרדת מהרכב ולמתוח את הגב.
הריח באוויר שונה מאוד מהריח בקריות, והנוף ללא ספק מזכיר חו"ל…
ואם בחו"ל עסקינן, הדבר הראשון ברואתנו את הבניין המרשים ארכיטקטונית של יקב הרי גליל, העלה לחברי שרק חזר ממשלחת צבאית לפולין,
קונטציות לא חיוביות כלכך לגבי המבנה. אולי זה מודרני מדיי, אבל אין ספק ששמים לב ליקב! (אם זאת הייתה הכוונה).

מרכז המבקרים מבפנים מהווה כל מה שאפשר לצפות ממרכז מבקרים של יקב.
יחס אדיב ביותר, חנות מלאה מוצרים נילווים לחובבי היין, סדר היררכי ונעים לעין של המוצרים וקיטלוגם, חנות מהונדסת מאוד, ממש כמו סופר מרקט,רק של יין.

סופרמרקט "הרי גליל"

שביל היין של ישראל (מבוא)

אז לקחנו תרמיל, לקחנו מקל, לקחנו לנדרובר דפנדר משופר ומשופצר ויצאנו ל״סיור יקבים גלילי״.

המטרה, לכבוש את יקביי הגולן! משם להדרים ולהמשיך בפריצת שביל יין, לאו דווקא רישמי, אלא אישי, נוח, זורם ומעניין.
משהו שיהיה נוח ליום חופש של כמה חברים. משהו שיהיה נגיש גם לחך וגם לראש.
החשקים הגוסטרונומים שלי פשוטים, אני רוצה לאכול טוב ואני רוצה לשתות טוב!
לא באמת משנה לי מה ואיך, תלוי עם איזה חשק אני קם בבוקר.

במהלך פסח, עבדתי קשה ותיכננתי לעצמי יום חופש למהלך השבוע. לנסוע עם חברים, לטעום יינות, למלא את מקרר היין החובבני שלי בדברים מעניינים ולהרגיש שכבשתי את העולם! כן כן! כל זה בזכות יין! (וגבינות…)

דינוסוס/בכחוס אל היין

אני עצמי אוהב יין, מעבר לאוהב, אני מאמין מאוד ביין ישראלי! אני מעריץ יינות ישראלים.
כמובן שאני לוקח בחשבון שבישראל הכל חדש, צעיר, המדינה בסך הכל בת כ 60 שנים וייצור היין הרישמי והמוכר על אדמתנו הוא רק בן כ 100 שנים(מתוכם 20 של איכות).
לעומת ההיסטוריה האירופאית, זה כלום.
מזג האוויר המשוגע, המבנה הגיאוגרפי והראש הפתוח והמפותח מאוד של ישראלים, הוביל אותנו לייצור יין ונסיון להוכיח משהו לעולם.

הסיור במקורו היה ליומיים ומכיל יותר מעשרה ייקבים (ויש הרבה יותר באזור), אך חיים סטודנטיאלים מלאי עבודה הובילו אותנו לקיצור הטיול ובחירת ייקבים אקראית בהתאם למקומם במפה.