יינות ב39 ₪ זה עדיין יינות ב39 ₪. אבל יש ערך מוסף!

בחנתי את עניין היינות הזולים.
לימדו אותי בקורס "טעימה שיפוטית", שבעיקרון יין זול יכול להפתיע מאוד.
קניתי אוסף של יינות בפחות מ50₪ כדי לבדוק את הסוגייה.
שאלת המחקר היא: האם באמת יינות שמשתלמים מאוד לצרכן מבחינה כלכלית, גם נותנים את התמורה בטעם.

:מרלו – טמפרנליו
יקב קונדסה דה לה גאנזה, ספרדי.
אני יודע למה לצפות מספרדים בעיקרון.
העיקרון הוא יינות ישנים ומתיישנים.
את הנסיון שלי עם "ריוחה" ספרדי צברתי לא נכון, התחלתי מהטובים ביותר. יינות מעט מתוקים עם טעם עץ מאוזן. המון פיפל אך עם זאת חן גדול מאוד ליין, כייפי ומתובל.
במקרה זה – היין היה ברובו מרלו, מה שמרמז על קלילות יתרה ביין. עץ לא הורגש בו בכלל.
סיומת – ריקה לחלוטין אך פתיחה מאוזנת ולא מפוצצת.
הייתי אומר שהוא כייף, אך למתחילים בלבד.
אולי בעצם בדיוק מה שאני מחפש לקהל הישראלי.
יין שיכול להתאים מאוד לפאבים, שריחות הפאב ממילא משתלטים אפילו על כוס וויסקי היילאנד איכותי.
עדיין משקה הפאבים האולטימטיבי בצפון הוא לפרוייג או טאליסקר שניזונו מאדמות כאבול כבדות. משלימי החוויה הפאבית האותנטית של הקריות (כך אני מסווג אותם 🙂

היין הנ"ל לא נותן יותר מדיי. אבל היי! הוא משנת 2007 – אנחנו ב2012. הוא בשיאו, אין למה לאחסן אותו ואם הישגה ידכם ביין מסוג זה. יכול מאוד להיות שתהנו ממנו כמו שהוא – בלי שום התחייבות להשלימו עם סטייק בצד בשביל להגיד שהוא מעולה עם האוכל.
כי מעולה הוא לא!
אבל במחיר הזה – בהשוואה עם החברים, ללא ספק נעים יותר מהרבה יינות זולים אחרים.

Image

פאוסטינו ו קונדסה דה לה גאנזה

ריוחה – פאוסטינו xii
אולי היקב היותר מפורסם ב"ריוחות" שאנו מכירים.
חבל ארץ ספרדי חם ביותר.
משם יוצאים יינות באמת מצויינים לקהל הרחב, בכל טווח המחירים.
הפאוסטינו שכבש את כולנו מגיע בבקבוק מצופה זפת כלשהי, נותן מין תחושה מיוחדות ליין כבר מאחיזת הבקבוק.
100% ענבי טמפרנליו.
לא אדבר על היכולות של יינות אלו לספוג עץ ועדיין להרגיש מצומקים, מתוקים. אולי "ריוחה" זה מסוג היינות עם הגוף המעניין ביותר בפה.
אך לא ביין זה עסקינן…
אומנם היקב מפורסם וגדול. הבחור בתמונה כמעט מביא הבטחה לאיכות עם השפם והמבט החודר שלו.
אך בסידרה הזולה יותר כבתמונה (שנת 2009), היין עמוס מדיי בחביות עץ ישנות. מרגיש תפל מטעמים מתוקים וגם כמעט כעבור שעה ודיקנטרים למיניהם לא נותן שום נעימות ועגילות בפה.
יין זה נחל כישלון אצלי.
."גם בסלט לא הייתי שם אותו. בשפת העם "לא לגעת בו בטלפטיה
יסלחו לי הספרדים. הריוחות נשארו טובות רק ביקרים יותר – כמה יקרים?!
אם חשקתם ביין ספרדי איכותי, "ריוחה" למהדרין…
השקיעו את מה שהייתם משקיעים בכל יין איכותי אחר. לעלות לכיוון ה100-150 שקלים. שם כבר ללא ספק תהנו!

הפאוסטינו המדובר כאן, שנת 2009, מאלץ להינו ממנו עם דברים שומניים, עקב חוסר הגוף המורגש שלו וחובה לאזן אותו עם משהו מתוק.
אנחנו ניצלנו את המצב לפטה כבד אווז עם פירות יבשים שהגיע מחופשתי האחרונה בהונגריה 🙂

שבלי שום קשר היינות שלהם מחייבים אותי לרשום פוסט ניפרד לחלוטין על יינות שגם אם ממש תרצו אי אפשר לצערינו הגדול להשיג אותם בארץ.

אז…משתלם?!
בטוח! אבל לא לבוא עם ציפיות גדולות.
הספרדים ידועים ביינות איכות מבייתם. ב39 שקלים חדשים, לא בטוח כמה איכות נשיג…המרלו-טמפרניו דווקא הדליק אותי.
יש לו פוטנציאל אדיר לעזור למתחילים להבין את כיוון יינות חו"ל ואפילו לגרום למחפשי הקלילות שביין להינות ביותר מיין טוב, נעים וזול.
יין שבארץ עולה 39 ₪, בארץ מוצאו בטח נושק לגבול ה2-3 יורו לבקבוק 🙂

אם נשתה יותר כאלה, אולי יקבי הארץ יבינו מה אנשים פה מחפשים…
רוצים יין זול וטוב?
תתחילו לחפש, הקציבו גבול לסכום שאתם הולכים לבזבז על בקבוק – ותיקנו את הדברים ההזויים ביותר שמציעים לכם בחנות. דברים שלא הכרתם.
דווקא יקבים פחות מוכרים, וסגנונות שונים של יינות, עשויים להפתיע אתכם לטובה.

את היינות קניתי בחנות "בקבוקים" בקריית טבעון.

חנות מקסימה, קטנה, עם מבחר מדהים- בעיקר של יינות בוטיק ישראלים.
אני חייב לציין – יום שישי בצהריים הגעתי ועמד על שולחן הטעימות שלהם מבחר מרשים של יינות כמו "נעמן"ו"סומק" שכבר דיברתי עליהם בעבר באתר זה.
מנסיוני עם בעלי היקבים הללו הבנתי שאי-אפשר למצוא את היינות שלהם בכל מקום, אז כניראה שזה מעיד על משהו "גדול" לטובת חנות זו!
המוכרת הייתה מקסימה ושירותית מאוד.
כאשר חיפשתי יינות ספרדיים, זולים וטובים, ללא שום היסוס הציע שנפתח בקבוק ריוחה להתנסות.
גישה שלא תמצאו בכל מקום.
בהחלט מומלץ לבקר שם ובכלל להינות מהאווירה של העיר(קרייה) הקטנה הזאת, שעטופה בקסם מסויים בסופי השבוע 🙂

יין כשר – אין זו אגדה (לכבוד החגים הבאים עלינו לטובה).

את חברת "צור סוכניות", המייבאים לארץ יינות כשרים מכל העולם, פגשתי בתערוכת "wine expo" השנה בגני התערוכה.
מטעימת כמה יינות איטלקים מדהימים שהיו להם (עליהם נדבר בהמשך) ובירור מחיריהם, הבנתי שיש פה קטע מסויים שלא הייתי חשוף אליו.

כי מדברים על כשר – וישר אחרי ההשקה טסתי לבודפשט 🙂

אני, עידן, הינני יהודי, לדעתי מקדש יותר את מצוות בין אדם לחברו מאשר בין אדם למקום:-).
תמיד נמנעתי מכל עניין הכשרות ביין.
אני אוהב ייקבי בוטיק, יקבים קטנים, יינות עם אופי שמרגישים את אהבת היינן ליין ואת מגע החקלאי בענבים עצמם, דבר אשר לא מתאפשר כלל ביינות כשרים.
בקצרה, למי שלא יודע – יין כשר מחוייב לבוא במגע אך ורק עם אדם שומר מצוות ושומר שבת. מה שמאלץ את היקבים המעוניינים לשמור על כשרות להעסיק אנשים שומרי הסף של הדת היהודית לטיפול ואחזקה שוטפת של יינותיהם.
מקובל – אצל הציבור החרדי. פחות מקובל ביידי "היוצר".
על כן תמיד חשבתי שיין כשר אולי פחות טוב, במחשבתי תמיד היה מצוייר מן פער בין היינן לחומר שאמור להיות בידיו.

בהגיעי לתערוכה במרכז הירידם לפני כשבועיים, התבוננתי על בקבוק מוכר מחו"ל "שאטונף דו-פאפ", שסביבו סיפור שלם כי זהו יין מאחוזת האפיפיור בדרום צרפת. יקב מדהים ביופיו עם יין משובח ביותר!(במעמד התצוגה של יינות כשרים?!). פתאום עלה בי זיכרון בסופר שכונתי בבריסל שבו איזור יין מרשים ביותר במחירים מגוחכים לעומת מחירי היינות בארץ – וסביר להניח שאף איכותיים בהרבה ממה שנשיג במחירים אלו בארץ. ועם זאת אחוז גדול מהיינות הללו היו כשרים! (כן, כן, בבריסל!).

שרתון תל אביב

שרתון תל אביב

הוזמנתי להשקת היינות הכשרים שיובאו השנה מחו"ל – במלון שרתון ת"א.
אולם כנסים יפה ומפואר, בנוסף ליין הורשמתי מאוד מאוכל כשר נפלא שליווה את חגיגת טעימות היין.

העיצוב היה מנימליסטי ויפה, בנוסף ליינות שהונחו בעמדות מופרדות לכל ארץ ולכל סידרה (ארה"ב זול, ארה"ב יקר, צרפת זול, צרפת יקר, איטליה זול+איטליה יקר, עמדת "שונות" – ספרד, ישראל, פורטוגל, ועמדת קוקטיילים מגניבה לגמרי!).

הקהל היה מכל הסוגים, לובשי שחורים, כיפות סרוגות, חילוניים לחלוטין, בעלי חנויות יין, בעלי יקבים (גם מחו"ל), בעלי מסעדות, סומליים(מלצרי יין מהארץ והעולם) וכתבים – היה חומר אנושי מעניין ביותר…

ועכשיו לעבודה:
כהרגלי, אינני כותב על כל יין ויין ואפילו לא על הגרועים ביותר או הטובים ביותר, אלא רק על המעניינים ביותר ושווי המחיר שהפתיעו אותי מאוד.

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

ארה"ב
בגדול, פחות טובים ביינות הפחות מורכבים, אך מעניינים ביותר במורכבים שלהם.
הכוונה, אם כבר יינות בסביבות ה50 עד 100 שקלים, לכו על הזולים יותר והקלילים יותר.
כל היינות בתערוכה מארה"ב היו של יקב "הרצוג" HERZOG, חלקם מבושלים וחלקם לא.
הלבנים האמריקאים והרוזה תמיד היו בעלי חיבתי.
הם קלילים ונעימים בעלי ארומות פרחוניות.
האדומים הפשוטים האמריקאים – מאוד זיגיים, משמע המון טעם של פרי, פחות עץ – הפרדה ברורה בין יינות פשוטים למורכבים ויקרים יותר. (אופי קפיטליסטי?!)

המעניינים יותר, בהוספת סכום של בין 40 – 150 ש"ח מהיינות הקודמים, תקבלו כבר תמורה הרבה יותר טובה.
יינות מורכבים יותר, כבדים יותר, בעלי גוף הרבה יותר מתמשך וסיומות אמריקאיות טיפוסיות:-)
השלישיה של הטופ גם הוצגה כך – Red C, 8th Generation, Covenant. יינות מעולים – כולם קברנה סובניון, בעלי פוטנציאל התיישנות גבוה, אך עם זאת גם היום ניתנים לשתייה. (חוץ מהדור ה8 לדעתי:-/ שצריך עוד 2-3 שנים).
מחירם יקר בהרבה משאר השולחן ולכן לא ארחיב.

אך כן אדבר על סדר השולחן, בין היינות היו כמה יינות מאותו סוג ענבים אך מטראורים שונים (נאפה ואלי, אלכסנדר ואלי, לודי והנהר הרוסי).
היה מעניין מאוד להשוות ביניהם, מכיוון שעמדו אחד ליד השני.
כל יינות עמק אלקסנדר היו כבדים יותר, מעושנים יותר, מוצאים את היישון מהקברנה סובניון ואף נותנים ארומות של טבק.
ואילו ניתן להגיד שכל יינות הנאפה ואלי היו כמעט בשיאם.
אז ההחלטה היא האם לקנות בקבוק ולשתות (נאפה), או לאחסן ולשמור (אלקסנדר), הנהר הרוסי בהחלט טוב יותר בלבנים.
דווקא מכל סידרה זו, המוצלח ביותר לדעתי, הוא גם הזול יותר (קברנה – זינפינדל – סירה) שכבש אותי עם ארומות של שוקולד, ניחוח תבלינים וטאנינים רכים יחסית.

ברטנורא מוסקטו ומלבסיה

האיטלקים המתוקים

איטליה
לא ארחיב יותר מדיי, כי דווקא כאן מצאתי את המבחר קולע בול!
מתוקים – מוסקטו מדהים, מאוזן ולא חונק בגרון, ארומות פירחוניות ואף טיפה פירות הדר.
זול להפליא (בסביבות ה50 שקלים), בקבוק כחול ומאגניב!
יין הדגל של החברה (לפי טענתם).
יקב בארטנורא – BARTENURA
לרוב ביינות האיטלקים משתמשים לכשרות בשיטת הבישול של היין, שלרוב נחשבת כפוגמת באיכותו, אך אני חייב לציין שהיו שם יינות טובים מאוד. כיאה לאיטלקים. מאוזנים להפליא, בעלי טעם חזק.
והמוצלח בשולחן זה הוא – BAROLO – העשוי כולו מענביי נביולו איטלקים, צבעו האדום החזק כמעט והזכיר לי בירה כהה!
יין מאוד מוצלח ומאוזן נכון, על אף שהוא מבושל ניחוח של כשות בלט בו אך טעמו היה מתוק ונעים בלשון.
איטלקי למופת, לפי דעתי יין שיכול להיות מפתח לצעירים שמעוניינים להיכנס לעולם היין – נסו!

שאטו לטור - קלו ויג'ו

בורגנדי "גדול"

צרפת הגדולה
ניתן להגיד שכולם סבבו סביב השולחן הצרפתי, אולי בגלל תרבות היין הצרפתית הטבועה כלכך חזק ביושבי נהר הסיין שנכחו בהשקה זו…
נראה היה שכולם יודעים מה לצפות מיין צרפתי, אך עדיין הוא מפתיע כל פעם מחדש.
כולם רוצים יין צרפתי, אך מפחדים לגעת בו שמא יחיד אותם כי יהיה עדין מדיי – או כבד מדיי.
יאמר לזכות הצרפתים שהם יודעים את מקומם, הם יודעים את דרכם ויודעים שהם עושים יין טוב לכן הוא מבקשים מחירים, לפעמים אול מופקעים מדיי ליינותיהם.
טעמית בורגנדי גדול! (הצרפתים נוהגים להגיד "גדול" על יין ולא "טעים", או "מצויין").
טעמתי בורדויים מעולים, בינייהם שאטו לקרוק המפורסם.(שכולם מאוד התלהבו ממנו, אך משומה הפריע לי טעם מובהק של פטיט ורדו ביין זה – למרות שבבלנד הבורדו הנוכחי היו רק 5% ממנו).
אז, בגלל שמחירי יינות אלו כלכך גבוהים אני לא מוצא אפילו צורך לדבר על יינות אלו –
חוץ מכוכב אחד, דלגבר בורדו אדום – DELAGRAVE.
נתחיל ממחיר – פחות מ100 שקלים חדשים. (לכיוון ה80₪).
נמשיך לפתיחה – לא תוקף כלל, כאילו יין בשיאו, היה תענוג בפה.
ניחוח – טיפה מיוזע (אני אוהב), כשנפתח נעשה יותר פרחוני ומתקתק, ליקריש, אוכמניות…העץ לא חזק מדיי.
ענבי מרלו וקברנה סובניון בשילוב מאוזן, כמעט מושלם ליין שיכול גם ללוות ארוחה קלה וגם אפשרי לשתות אותו כמו שהוא – ככה לבד.
אולי היין השווה ביותר לדעתי בהשקה זו.

Bordeaux

ב"שונות" אדבר על 2 יינות מאזורים שונים אך דוברי אותה שפה.
ריוחה ספרדי – RAMON CARDOVA – זהו שמו של הייקב.
חייב להודות שציפיתי ממנו להרבה יותר.
אך לטובתו אומר שהוא זול בהרבה מריוחה מקובל.
הוא היה עדין מאוד אך עדיין בניחוח מתובל ומסוכר. קינמון, צימוקים, אך לא חזק בריח הפירות היבשים שמלווים בדרך כלל ריוחה.

ולסיום – היין המאוזן ביותר, מהמוצלחים ביותר של ההשקה ולמיטב זיכרוני במחיר סביר ביותר לאיכותו.
המון עץ – אך מאוזן טוב עם פירות שחורים ושוקולד, גוף מלא וסיומת מתמשכת.

מלבק ארגנטינאי!
BODEGAS FLECHAS – GRAND MALBEC.
ד"ר אילן אביטבול, מהאתר www.winexpert.co.il המליץ לי על מלבק זה לGrand finale !
תודה אילן!

אני, ד"ר אילן אביטבול מwinexpert.co.il והנציגה של "ברון אדמונד ובנימין דרוטשילד".

מצטרף לרשימה של ה"חובה לטעום", עם הבורדו מלמעלה 😉

חברים, ישנם יינות כשרים טובים.
בינינו, אפילו לא משנה אם מבושלים או לא. (כמה נורא זה נשמע יין מבושל?!).
בהחלט משפיע על הניחוח, אבל רגע! אל נשכח את האמרונה המבושל (ואינינו כשר), ואיכותו(אה….)!
אולי זה אף מוסיף לקסם המתוק והמסורתי יהודי שביין (הרי בכל החגים, הטקסים והמועדים מלווה יין).

יינות כשרים, כי הקהל היהודי ברחבי העולם ובארץ אוהב לשתות!
מעבר לכך, אחד היינות שיותר משתלם לקנות במחירים מצחיקים בסופרים בארץ שייכים ל"יקב ארזה", יינות ב-20 שקלים יכולים להוות תמורה הולמות ביותר למחירם(ולא נדבר על סידרת ה"אוטור" המפתיעה). "יקב ארזה" ידוע בהיותו יקב כשר שמציע כמעט באידאולוגיה יהודית מובהקת "יין טוב לשבת", כמעט כמו שכל בית יהודי טוב צריך גם "עוף לשבת".
אני בעד!

החבר'ה מ"צור סוכניות"

וכל הכבוד ל"צור סוכנויות" שדואגים גם הם לעובדה זו – להביא יינות כשרים איכותיים לקהל שמחפש זאת.
אולי מאוחר מדי לחג פורים – אבל לפני שאתם רצים לקנות לחג הפסח הזה יינות של 5 ב100 בסופרים, ואתם יודעים שהם לא טובים!
או אולי אתם מחפשים מתנה מרשימה לסדר הפסח אליו הוזמנתם בחג שבא עלינו לטובה.
נסו לקפוץ לחנות היינות הקרובה ולבדוק את היינות מרשימה זו.

בברכת חג שמח!
אני בטוח שתהנו :-*

2012 Wine Expo

זה מתבקש לרשום רשומה על שהתרחש ב-wine expo 2012, שנערך בגני התעורכה, כמו בכל שנה.
אותם שמות גדולים לצד כמה יקבים קטנים שלא ברור אף פעם איך בדיוק התברגו לשם, לרוב מדובר על שמות כשרים.
חשוב לזכור כי תערוכה זו נועדה בראש ובראשונה כדי להפיץ את חוויית היין הישראלי (ביניהם גם גבינות ישראליות, שמן זית ושוקולד).
להפיץ למי? לקהל המקצועי – החל ממסעדות בארץ ובעולם וכלה בפיצוציות ושאר קניינים שיש להם מטרה בלהרוויח ממכירת יין.

בי-בופ, כבר התחלה טובה

בי-בופ, כבר התחלה טובה

בשונה מירידי יין אזוריים (חיפה, איזור יהודה ופסטיבלי יין בצפון ובשאר אזורי הארץ), שמטרתם ליצור חוויית יין לציבור הישראלי – מטרה תיירותית.
WINE EXPO, הינו אירוע קנייני-עיסקי, שעל הדרך אחרי יום מקצועי אחד נפתח ליומיים לקהל הרחב שמעוניין לנצל את המיקום המרכזי והעלות הקטנה לטעימות עמוסות או סתם ערב בילוי נעים עד נעים מאוד!
לא משנה זה היה - לכולם מגיע אותו יחס

למה נעים?
המון אלכוהול, גבינות טובות ושוקולד בסכום של 70 שקלים חדשים בלבד! (דרך האתר בקנייה מראש, 59₪).
האירוע החל משעה 16:00 ונמשך עד 23:00. מאורגן כיאה לחברות הגדולות שהפיקו אותו.
בהתחשב בכמות האנשים ההיסטרית, אי אפשר לבוא בתלונות, אפילו אם עייפות החומר של המטעימים לפעמים הייתה לא כמצופה מאירוע גדול שכזה, עדיין כל הכבוד על הנחישות והסבלנות שלהם.

מהפתיח, ניתן להבין שטעמתי המון….אך אני לא מתכוון בשום אופן לכתוב על הכל :-0
אז על מה בכל זאת אכתוב?

מהסוף להתחלה…
שמרתי את השמות הגדולים לסוף….והתפלאתי שלקראת שעה 10, בסיבוב השני שלי, שכבר עברתי את היינות הקלילים והכיפיים ופיניתי את עצמי מנטלית, רוחנית ופיסית לכיוון היינות הכבדים יותר, ולצערי ב10 כבר לא פתחו עוד בקבוקים, לא היה יותר מה להציע ושתינו (בלשון הלעז הקרייתית) "סחל'ה" שנשאר בבקבוקים!

ובכל זאת,

זאת הבת של שושנה שם?!

יקב שושנה

יקב שושנה – היקב המדובר מעתלית.
הציג סירה וקברנה טיפוסיים.
אך הבלנד שלהם היה המעניין בעייני – רך ונעים. בנוסף לסירה והקברנה סובניון הוסיפו קאברנה פראנק וקיבלו בלנד שבהחלט שווה דיבור.
יקב זה מייצר רק 3000 בקבוקים בשנה.
ולדבריהם ניתן למצוא את יינות יקב שושנה רק ביקב עצמו.
אז עם יקב אמפורה (שלא היה בתערוכה) ויקב שושנה באזור – שווה להגיע לאיזור!

יקב לוריא – "אנחנו מספסופה".
כמה וכמה סוגים – נסכם זאת ב "מבחר יפה".
הגוונצטרמינר, בהחלט מעורר השראה. ריח אדמתי, פירחוני אך עם זאת ריחות נועזים מעט בהרחה ראשונית העלו זיכרונות מגוונצטרמינרים גרמנים.
עוד יין ששווה סיקור הוא הבלנד ושמו – "רוסו".
כ-5 זנים שונים ובינייהם ברברה, ריח פירותי חזק, מרגיש מתובל, נעים מאוד בעל צבע חזק. זהו דווקא היין מהסידרה הזולה יותר של היקב.
בהחלט מעורר השראה!

ויתקין vs הרי גליל.
בחיפושי אחר פינו נואר היחידים שהעיזו להפנות אותי אליהם זה ויתקין ויקב הרי גליל.
יקבים גדולים בעלי שם.
אי אפשר להתעלם מהכניסה החזקה של ויתקין לתחום המסעדות. כמעט בכל בית קפה ומסעדה הקריניאן או מסע ישראלי של ויתקין מככב.
לעומת זאת הפינוא נואר שלהם, חזק מאוד בטעמו יחסית, צבעו בהיר יחסית (האם זה באמת יאה לפינו נואר?), ריח חזק מדיי של עץ ופחות מיוזע ואנימלי לאותו כוכב (פינו נואר).
יחסית אמרתי והתכוונתי יחסית להרי גליל.
הפינו עם צבע קצת יותר עוצמתי, עד כמה שניתן להוציא מענב זה, הריח כמו שמצופה והטעם, בדיוק מה שחיפשתי.ריכוז הפרי ביין מה שהרשים אותי בעיקר.
בשונה מפינו נואר ישנים יותר של היקב, יין זה התאפיין דווקא בבגרות מסויימת, כניראה שלמדו להתעסק איתו נכון ויצא להם סיפור הצלחה לפינו נוארים הישראלים:-).
ירדן – למה רק סירה?!
טעימות רוחב של סירה זה החיובי, יחס מזלזל של המתעימים זה השלילי.
2007 ו 2005, קנו אותי.
לאחר הימנעות ארוכה שהייתה לי מירדן, הבנתי. אחד היקבים שיותר מביניי עניין בארצנו.
אחרי הצלחת 2003, שנת 2005 בהחלט ניכרת כטובה, היום גם יינות 2007 ראויים לשתייה.

יקב ברקן – הפתעה!
איתן, ריחן וצפית.

איתן צפית ריחן לפי הסדר

איתן, צפית, ריחן

למה השמות? על שמות ההרים.
את הסיפור תוכלו לקרוא על תוויתו של כל בקבוק או באתר של ברקן.
איתן, טוב מאוד!
ריחן, אוטומטית אסוציאציות לבזיליקום 🙂 לא תמצאו את זה שם, מתוק מדיי לטעמי.
צפית – מעניין מה הצרפתים יחשבו שעירבבו אותם עם דרום אפריקאים…מעבר לזה, מה החבר'ה מקריית גת (צפית) יגידו שמה שמעניין אצלם זה יין?!
מרסלאן 51%, לא מכיר הרבה כאלו בישראל.
פינוטאז', שכבר גילינו שהוא יהלום בשדה של יקביי ברקן.
וקלדוק, שהוא סוג של קריניין, כי חייבים להכניס ישראליות לתוך העירבוב הצפרוקאי הזה;-)
מוצלח מאוד!
נעים כמו שהוא, לשתות לבד, מעניין בפה, טאנינים רכים מאוד.
היינות אומנם תחת קטגוריה של "איזוריים", מעניינים מאוד בפה, אותי אישית הצופית משך לכמה כיוונים שונים הוא היה לי טוב.
במחיר של 90₪ (כל יין בסידרה), מקבלים תמורה טובה ביותר.

עד כאן הישראלים שעניינו אותי בתעורכה זו.
(שוב, טעמתי הרבה – אך לא טעמתי הכל, ויש עוד הרבה טובים – אך לא לכולם הרגשתי שמגיעה כרגע במה)

תהיות כמו: "למה בקברנה סובניון כמעט כולם אותו דבר", "מתיקות יתר בכל כך הרבה יינות", "זה לא נוגד אתיקה להכניס יין בוז'ולה לפה?!" וכד'…
אשמור לדיון אחר…

תובנות שקיבלתי מתערוכה זו – טעים פה, כייף פה – יש מקומות ששווה לקפוץ לביקור אצלם ולאו דווקא לקנות בתערוכה עצמה.
ואם בכל זאת רציתם לקנות, המחיר זול יותר בתערוכה מאשר בחנויות.
אבל אם אהבתם משהו, ואין אותו בחנות הקרובה אליכם – תסעו לבקר!

יש גם חו"ל

צור סוכניות - יש גם מחו"ל

בניפרד אכתוב על חברת "צור סוכנויות" שמייבאת יינות מחו"ל, כשרים (לכן אולי יקרים יותר), מעניינים, בעיקר שמות מפוצצים. שנותנים קרב לא קטן בכלל לתעשיית היין הישראלית במחיריהם.

הירהורים על יינות ישראלים

יין ישראלי 🙂

(תמונה זו נלקחה מאתר http://drinking.co.il/2009/04/09/aging_israeli_cabs)

עם כל הכבוד – ויש כבוד
יש לנו גם בעיה.
יינות ישראלים חזקים מדיי, תוקפים מדיי, מתנהגים בחוצפה וחוסר אחריות (באף ובפה).
זה גם לא משהו שמשתפר עם הזמן, הענבים שלנו עצבניים ובטפסי הטעימות זוכים בניקוד גבוה מדיי על חוזק הטעם והריח- מה שלא מאפשר בשום אופן לזכות בניקוד גבוהה יותר וחשוב יותר באיזון הסופי.
בהתחלה חשבתי שפשוט משחררים אותם מוקדם מדי לצרכנים. אך היננים יודעים את העבודה ומשווקים אותם בדיוק בזמן, הרי גם הלקוחות חסרי סבלנות וקונים כדי לשתות באותו יום, מקסימום באותו שבוע…
אנו ממהרים ובעקבות כך לא זוכים לטוב באמת, מעבר לכך מקובעים וחושבים שאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים- אותו קברנה, קהל גדול מדי של מרלו ועם השיווק המאסיבי בתפריטי הפאבים של שיראז אוסטרלי ויינות צ׳יליאנים אנו מקובעים לחשוב שזהו הטעם שאותו אנו מחפשים ביין.

אנו לא אוסטרליה ולמזלנו אנחנו גם לא דרום אמריקה. יש לנו טרואר ייחודי שיכול ליצור יין ישראלי איכותי לא פחות טוב מאיטליה. רק שכמובן אין לנו תרבות כמו של איטליה. מה שעוד חבל זה ההימנעות שלנו לקחת דוגמא מטרוארים יותר קרובים כמו יוון, שלה סוגי ענבים שונים לחלוטין, המתאימים דווקא בדיוק למה שאנו מנסים ליצור כאן. הקיבעון לקברנה והבלאנדים הטיפה כבדים מדיי כמו שירז קברנה או מרלו ושוב קברנה- נותרו עדיין תקיפים מדיי ללשון, קשה ליצור יין נעים בפני עצמו, שלא מאלץ את השותה לאזנו עם נתח סטייק או קבב מתובלן מדיי… היינות שלנו דומים מדיי לוויסקי ייחודי, תקיף ומלא טעמים- זאת, אני חושב, לא באמת המטרה. אני לא רוצה לשתות כוס, לאכול בו זמנית ולהתענג על שילוב טעמים מפולפל יתר על המידה. אני רוצה לטעום מוצר נעים וחלק, המשדר חוכמה ומדיטציה בזמן לגימת היין, אני רוצה להריח טבע דרך האדמה ולא עץ כבד, אם ארצה להריח עץ כבד לא אתעסק ביין. חוסר הפירותיות בינות הישראלים ניכר מאוד. כמובן שאינני ניסיתי כל בקבוק אפשרי בארץ, אך בגבולות המחיר הסביר ניסיתי מספיק יינות להגיד שהישראלים לצערי מ ספקים משהו מקובע מאוד שמרחיק אותנו יותר מדיי מהקלאסיות האירופאית הראוייה לחיקוי.

מצוי 😦

שוב, אני לא אומר שהיינות הישראלים לא טובים, אני רק מעלה את השאלה האם אנחנו בכיוון הנכון? השאיפה היא לאזן את היין ולהגיע לקהל יותר גדול- להגדיל את כמות שתיית היין לנפש, להפוך את מחירי היין ליותר זמינים ובו זמנית להרחיב את תרבות היין לקהל חדש וצעיר יותר, זאת במטרה ליצור פה תרבות אמיתית של אלכוהול ושתיית יין ולא להשאיר תרבות זו לאליטה בלבד, שגם היא בעצם יכולה לספק לעצמה לרוב יינות משאר העולם, בעלי שם ומחיר כבד הרבה יותר- וגם עושה כך.

לבנים- דווקא הלבנים הישראלים מרגיש שנמצאים בפורמט הנכון- בניגוד ללבנים האירופאים, הישראלים פחות בעלי ניחוח קשה של חומרים אצאתיים, אורגנים או במילה אחרת- הם לא גרמנים/ אוסטרים מדיפי ניחוח זיבלי:-)
ואילו האדומים כן פונים לריחות לוואי ופחות ריח הפרי.

האדומים הישראלים- תוקפים כמו שכבר אמרתי- אני מדבר בעיקר על ה״זניים״, אותו קברנה! שנמכר כשם דבר! אך לאו דווקא מה שהישראלי הפשוט צריך כדי להתקרב לעולם זה, אם הבלנדים המצויינים של יקביי הבוטיק והייקבים הגדולים היו יותר נגישים במחירם, בעלי קמפיין שיווקי גדול יותר שייפנה לאותו קהל צעיר, אני בטוח שהרבה יותר אנשים היו שותים יינות בפאבים.

אין ספק שבלנדים זו גולת הכותרת הישראלית, הם מעניינים יותר, הם נעימים יותר – הם יכולים לעמוד בפני עצמם ולא מחייבים אותך לארוחה מלאה איתם.

שאלה קשה- למה אותם רואים פחות בסופר מרקטים???

כולם יודעים זאת – שאני ניגש לחנות יין כזו או אחרת ושואל מה מומלץ ביותר לערב רומנטי, לא לארוחת שישי, תמיד מפנים אותי ליין צרפתי, ליין איטלקי, למותג כלשהו בעולם היין.
שאני שואל על יין לארוחה מפנים אותי דווקא ליינות שולחן יישראלים…

ישנה מגמה עולה לשתיית יין, ישנה גם מגמה עולה לייצירת בלנדים – הפורמט מובן! פשוט לא רץ מספיק חזק.

רצוי 🙂

אנחנו אוהבים הכל מהר, כאן ועכשיו.
לכן ייצירת שינוי זה לא צריך להיות בהדרגה, אלא צריכה להיות מאסיבית!
הורידו מחירים וצרו בלנדים נעימים. זאת השיטה.
אבל אני רק לקוח.
ויש לי חברים יותר חובבנים ממני בעולם זה, הם גם רוצים להינות מהיין, רק הטענה שלהם היא שזה לא כייף להם- פה הבעייה, עשו את היין כייף יותר!
אל תנסו להתחכם מדיי- פשטות היא התחכום האולטימטיבי (כך דווינצ׳י אמר, הוא היה איטלקי והבין דבר או שניים).
עשו יינות פשוטים בפה, זה יפנה לקהל צעיר יותר ויתחיל ליצור פה דור חדש שיבנה את תרבות היין הישראלית שכולנו מייחלים לה פה.

חומר למחשבה…

פסטיבל טועמים עמקים! (רק תבואו!)

תאריכי הפטיבל: 5-15 בפברואר, הזדרזו!

אזור העמקים כבר בשנה ה-8 לפסטיבל פירסומי/ שיווקי/ תדמיתי לאזור, אפילו אני, יהודה – איש קריות (מילולית),
וקריות זה קרוב, אך איכשהו- תמיד הסתכלתי על איזור זה כשכוח אל, מקום של "על הדרך"…

אז מה, צפון?

יצאתי לבדוק על מה מדובר…מה בכלל יש לעשות שם?
לא חסר שמות גדולים, שאם כבר שם, אז חובה!
לדוגמא: קימל בגלבוע – סוג של מסעדת דגל השייכת לשף העל שאול בן-אדרת, מסעדת ללה – מסעדת "על הדרך" איכותית שידוע במנותיה הנדיבות, ועוד הפתעה -"יקב נחמני" בגן-נר, שזכה בתחרות "טרה וינו" הנחשבת כ"היקב הביתי הטוב ביותר בישראל"+מדליות זהב ומרכז מבקרים שנוי במחלוקת!

לכבוד הפסטיבל כל ארוחות המסעדות במסגרת תפריט מיוחד, במחירים נגישים ביותר של עד 109 שקלים: למנת פתיחה, מנה עיקרית וכוס יין מנותני החסות "יקביי כרמל" (רכס אדום ו רכס לבן), עם אפשרות כוס נוספת במחיר מצחיק של 18 ₪ לכוס.

מסעדת ללה
בגדול, מקוטלגת אצלי כהמשתלמת ביותר.
תפריט המבצעים שלהם מציע מבחר יפה, מנות נעימות ונגישות, רמת עשייה מוצלחת לכל המנות!
לחם טימין מדהים שמגיע בחינם עם לחמניות הבית, אווירה מעולה ממש בין מגדל העמק, קיבוץ שריד, בלב צומת כפר ברוך. כן כן, ליד תחנת הדלק סונול! 🙂

ברווזים עושים "ללה"?!

בעלי המקום מגדירים את המסעדה כאיטלקית, דבר נכון בהתחשב בסגנון המנות שבתפריט, אך הישראליות וההתאמה לחך הישראלי מורגש מאוד.
הגבינות לא חזקות מדיי בטעמן ועשבי התיבול, בדיוק כמו שאנו רגילים (לרוב זה מסתכם בפטרוזליה, אורגנו ובזיליקום), שזה לא דבר רע!
רביולי הבטטה, שעשוי מדפי פסטה עבודת ידו של שף המסעדה, מעולים! טעם ביתי איטלקי, אך עם הרבה רוטב, בדיוק כמו שהישראלים אוהבים!

רביולה-ללה-בטטה - שאפו

גם החציל האפוי ברוטב שמנת ורוקפור מעולה, המנה אפילו דיי גדולה ונכללת במנות הפתיחה.
גולת הכותרת של מסעדה זו היא: מנות בשרים גדולות ופירה חלבי יוצא מן הכלל, קרמי עשיר ומשביע.
עוד מנה שקשה לפספס אותה, והיא דווקא לא איטלקית בכלל – פרגית ברוטב צ'ילי וחלב קוקוס, כמו שזה נשמע, ככה מעניין בפה.
את האמת, מבין כל התפריט זו אחת המומלצות ביותר לדעתי :-).

חוץ ממסעדות ייחודיות למקום, גם הרשתות כמו BBB, פרנג'ליקו וכד'…משתתפות בפסטיבל, עם תפריטים מותאמים!
זאת אומרת, שלחובבי הסושי ביניכם, המכירים כבר שמבין איכויות הסושיות בצפון- "פרנג'ליקו" דווקא כן נחשבת מהיותר מפנקות,
תוכלו למצוא בתפריט הפסטיבל של המסעדה – קומבינציות עמוסות, גם אלו עם השרימפסים והטונה האדומה ושילובים של שיטאקה ובטטה וגם את סנדוויץ' הפרנג'ליקו המפורסם – כל זה בטווח מחירים של עד 109 שקלים! (כמות מכובדת ביותר!)

זה מספיק?!

כדי לסגור את מעגל המסעדות המומלצות שלי אלך על גולת הכותרת מבחינתי:
קימל בגלבוע.
מסעדת הדגל הצפונית של שף העל, שאול בן-אדרת.

לא צריך להגיד הרבה כדי להבין שמדובר במסעדת שף. תיקון טעות: ביסטרו!
המילה המועדפת עלי, כי זה אומר שאתה מקבל את מה שאתה רוצה לקבל, באיכות הטובה ביותר.

החל מפילה עגל, שהוא תמיד טוב… אז בקימל, הוא מקורמל מלמעלה, בדרגת עשייה מדוייקת, לחם הבית, מטבלים מטורפים, ותוספות כחברים טובים לבשר.

טעים כמו שזה נראה.

במחיר שישאיר אותכם עדיין נושמים!

(להעצמת החוויה, אותו יין שדובר בהתחלה, גם כן! כלול במחיר – וכוס נוספת ב18 שקלים).
עם תפריט היין של מסעדת קימל, לא חסרות אפשרויות, יקביי בנימינה על השולחן אם רק תרצו, ושלל פלאי עולם למתפרעים.
אם תגיעו בשישי ישנן כמה וכמה הפתעות שוות בתחום הזה (יין בוטיק, ביתי, ישראלי שעליו נדבר בהמשך…).

טוויסטים כייפים ביותר במסעדת קימל בגלבוע, כבר מהמנות הראשונות, אני מאוד הופתעתי לשמוע שבספיישלים יש להם שקדי עגל. מסתבר ש"ים תיכוני" הוא הזיווג הכי יפה למילה "ביסטרו" הצרפתית, וכיאה ל"ביסטרו ים תיכוני" – שקדי העגל הונחו על מצע של…חומוס וטחינה ושלל דברים טובים! (כפיים!)
ת'אמת, אהבתי, אבל קצת כבד לראשונה לא?!

ואם בכבד עסקינן, פטה הכבד, קרמי להפליא – לא רואה אף פטה כבד אחר באזור הגלבוע – עזבו, רוצים לעשות את זה, תעשו את זה שם, לא תצטערו…

עיקריות
חשבתי שהופתעתי על ידי שקדי העגל בראשונות – נתח קצבים הופיע לי בעקריות, ושם כבר לא יכולתי להתאפק, ישר הזמנתי גם אותו!
טעים להפליא, ידעתי שאם להזמין את הנתח שקשה כלכך לעשייה נכונה, אז צריך לעשות את זה כאן, במסעדה שמבינה עניין.

הקינוחים
בין שלל בורליים, פאבלובות ושוקולד-שוקולד ממכר,
אתם כבר תבחרו כל אחד להעדפתו.

פאבלובה בגלבוע!

אבל אם יש שיחה רצינית לעשות על מסעדת קימל בגלבוע, זו ההרגשה שהיא נותנת…

אם בחוץ חשוך...לפחות יש מה לראות גם מבפנים...

נכון יש למסעדה נוף נפלא…או הגילבוע המקסים, או מסלול הסקי המדומה המגוחך (שנייהם אחלה…).
אני הגעתי בערב- וערב באיזורים הללו זה מהות המילה "לילה", חשוך ביותר.
ופה זה חשוב כי עיצוב הפנים הוא המעניין.
המרפסות מוארות באור מרגיע, סוג של תאורת רחוב מהפנטת,
האולם בפנים הוא שמעורר אצלי את התהייה…
דקורציה של מרפסות כלפי פנים המסעדה…ברזלים ומנורות..קירות גבוהים.
האווירה בהחלט "פריזאית", אך לא החלטתי עדיין האם סנט ג'רמיין במיטבה, או הסמטאות המקבילות לשאנז אליזה…
המוסיקה במקום מרגיעה ונינוחה..(הייתכן ששמעתי שם אליס אין צ'יינס?! – אקוסטי כמובן).

שילוב נכון של אוכל ואווירה- עושה את ההבדל הגדול בין מסעדה טובה, לחוויה בפני עצמה.

פסטיבל טועמים עמקים – מנסה לאפשר לאנשים לחוות חוויה רג'יונלית מלאה…לא רק מהאוכל, שלל פעילויות…הוזלת מחירים רצינית בהמון אטרקציות, בתים פתוחים בסופי השבוע (עיקרם ביוקנעם המושבה).
מהמרכז, מהדרום או מהצפון – המסר של המארגנים מרגיש דיי ברור. העלאת המודעות.
זה מבורך…לאזור יש הרבה מה לתת, ארגון פסטיבל דומה לאירגון של ליינים בפאבים. אם הגעת לזה כניראה שאתה ממש נואש!
אבל זה עובד. האנשים באים, המחירים משתלמים, האווירה טובה – הרגשה של פסטיבל:-)
השאלה מה איתכם "אחוריזה"?! אתם תבואו לבקר שוב באותם מקומות???
(כסטודנט, הפסטיבל "טועמים עמקים" משתלם לי.
אבל גם נסיעה למקום ללא תחבורה ציבורית וגם להוציא על מסעדה מחיר מלא.
זה נשמע לי כמו משימה בלתי אפשרית 5…)

לסיכום:  מסעדת אוקטגון, מסעדת קימל, מסעדת ללה, חוות התבלינים, אדאמ'ס, דג-דגן ועוד-ועוד-ועוד!!!
מהקטנות לגדולות, מרשתות לבוטיקיות….כולן משתתפות במטרה להביא אתכם לעמקים בצפון.
לאכול בכל המסעדות הללו ארוחה מלאה החל בסכום שמתחיל ב39 ₪ ועד 109 ₪.
בהחלט עילה טובה לעשות עלייה לאזור.

תהנו!
אתר הפסטיבל! (כל המקומות, כל האטרקציות, פנו יום – תבלו!) 

סטודנט, רעב? אנטריקוט ב-40 שקלים! MEAT in&out

מרכז הכרמל, חיפה עמוסה בבתי קפה ומסעדות, בעיקר בעלות שם של מסעדות משפחתיות, כאלה שתצא אליהם רק כשאבא משלם…
אז זהו, שלא בדיוק.
ניכנסתי לבדוק את השמועה האורבנית המספרת כי, במסעדת meat, התפריט בחצי מחיר!

על הדרך בין העבודות, התחשק לי לא לשלם על אותו האמבורגר או פיצה 50 שקלים (איך שלא נהפוך את זה – זה המחיר).
ניכנסתי למסעדה המסתתרת מאחורי המבנים הגלויים, כן זאת שעושה ריח בשר מעושן לכל מרכז הכרמל.
הופתעתי לשמוע שאכן את כל התפריט מחלקים בחצי בשעות הצהריים…
אני אכתוב בקצרה על תובנותי, כי הרושם היה גדול מאותה ארוחה קצרה.

קרפצ'יו סינטה, עם פרמזן, בלסמי אמיתי וג'בטה – בסביבות ה20 שקלים.
מנה עיקרית אנטריקוט מתנור העישון (בסביבות ה200 גרם) ב40 שקלים חדשים בלבד (וטעים!). תוספות מובנות ומשביעות: תפוחי אדמה, פלפלים קלויים וקלחוני תירס(כמה אמריקאי מצידם:-)

המטבח מתקתק

ולהפתעה הגדולה – תפריט יינות משתנה, חודשי- יינות שולחן מעניינים ביותר, בכוס.
בכלל תפריט היינות בעל מחשבה עמוקה להטמעת תרבות היין עם הארוחה, המון יינות שולחן איכותיים במחיר עממי+מחיר החליצה בלבד (מדברים על בקבוקים, כן?).

הר אודם, ויתקין למיניהם, בזלת הגולן וברקן רזרב – במקסימום 40 שקלים לכוס.
בלבנים תמצאו גם צרפתים וגרמנים במחירים שווים לכל נפש. באדומים, הישראלים מנצחים- וזה טוב! עדיין יינות doc, איטלקים, שהם מוצר בסיס במדינת המגף, בארץ מחיר הצרכן שלהם מגוחך ביוקר שלו.(אני לא בא להאשים פה את המסעדנים).

ובכל זאת, אין התפלצנות – היין לעם!

WINE MENU

הרפורמה ההולכת וגוברת של הורדת מחירי בקבוקי היינות תופסת תאוצה, בעיקר במסעדות הבשר למיניהן, וזו מגמה חיובית.
אפילו נפתח "בר יין" חיפאי ברחוב ״יפה נוף" המהמם, שאותו אבדוק בהמשך…

היינות מוגשים בטמפרטורה הנכונה, בכוס אפילו במנה נדיבה.
הכוס היא כוס מסעדות פשוטה, הייתי רוצה לראות ולטעום מכוסות איכותיות יותר, שמדגישות את חוויית היין במסעדות, אך כניראה שעד שלא תהייה הענות מתאימה, בצדק, אין סיבה להשקיע את מאת(100) האחוזים בטקסיות עצמה.

בלנדים מעניינים של יקבים כמו "שטרן" ו"כרמי יוסף", שאותם עד היום היינו מנסים רק בקנייה החודשית בחנויות היין, הגיעו לתפריט היינות של מסעדת MEAT in&out, בכבוד גדול ובמחיר מזמין של סביבות ה120 שקלים לבקבוק.
בהחלט משתלם לארוחת צהריים מפנקת.

הכתבה הזו נעשתה מתוך תחושה עמוקה של גאווה, מתוך ההיענות והמגמה העולה של יין איכותי במחיר סביר, שזה אולי אפילו יותר חשוב מעצם המבחר המכובד שיש במסעדה.
האפשרות להפוך יין לנגיש לכיס של הצעירים, זו השקעה נכונה לטווח ארוך…וכשזה יתפס, כמעיין המתגבר, הדרישה ליקבי הבוטיק תלך ותגדל, הורדת המחירים תשתלם למען הכנסות גדולות יותר במכירת מספר הבקבוקים.

MEAT in&out, שאפו!
תפסתם את תשומת ליבי, המחיר לארוחה משתלמת במסעדה איכותית, בשר בעישון ביתי, תוספות גדולות וטעימות עם כל מנה.
בעיקר הנכונות להפוך ארוחה עסקית לחוויה שלימה עם היין המתאים למחיר הארוחה, ובכבוד!

יודעים מה, עם מבחר כזה, למה לא לצאת למסעדה זו בתור יציאה פאבית, במקום "להתבעס" על אותו מבחר מצומצם בפאבים, אפשר להתפנק במסעדה עם אווירה טובה, בפטיו פנימי במרכז הכרמל (איזור מרכזי מאוד) ולהנות מיין טוב על הבר במחיר פאב ממוצע.

אתר הבית של המסעדה.

כתובת:
שדרות הנשיא 129 , חיפה
טלפון: 9443942–057

כתית – חוויה קולינרית מרגשת

ליום ההולדת של החברה החלטנו לגשת למסעדה ששמענו עליה הרבה.
המעקב שלי אחר שפים מיוחדים הוביל אותי בעקבות ביקורות אינטרנט רבות לשמור את הביקור אצל השף מאיר אדוני לאירוע מיוחד.

הכיל התלמוד 4, נווה צדק, תל אביב-יפו(הכניסה והמטבח הפתוח)

עיסקית צהריים במסעדת כתית שבנווה צדק ב 139 שקלים בלבד!
בהתחשב באיכות השף, המוצרים, האיזור ושם המסעדה, נשמע כמו ההצעה המשתלמת ביותר בארץ! (בניגוד ל 21 ש"ח קפה ומאפה בקפיטריה של האוניברסיטה).

מראש קנינו כרטיסים להופעה של להקת JVIEWSבמועדון התיאטרון…מה שמוביל אותינו, הזוג החיפאי, למספר שעות לא רע לבילוי בתל אביב באווירה תל אביבית סגרירית.

הגענו למסעדה, אפילו מצאנו חנייה לא רעה בכלל…
יום שבת סגרירי בעיר ללא הפסקה מרגיש כמו אוגוסט במילאנו…(מנסיון), חנויות סגורות, כמות אנשים מצומצמת ביותר בין מספר עסקים בודדים שפועלים…
בחצי הכוס המלאה אפשר להגיד, שהרגיש כאילו נווה צדק חיכתה רק לנו, שנגיע.

התגעגענו אז באנו…בנווה צדק הציורית…הלכנו ברחובות ובסמטאות…ריח הקפה מטאצ'ה דורו חימם לי את הלב…עבודת מחקר על המסעדה אמרה לי שלמרות היותי סטודנט, אסור לי לוותר על החוויה במסעדה זו ובצדק התגלה!

האירוח, נעים מאוד!
השקט…בטח שלא מרגיע ואולי אף מעצבן.

לפני האוכל, בחירת היין…אז ככה:
נכון, התפריט העיסקי מזמין מאוד! השתייה אינה כלולה בו ומכאן שתפריט האלכוהול עומד באותה מדרגה עם התפריט שאינו עיסקי, במילים אחרות – יקר להחריד!
בערך פי 2 ממחירי היינות הנפוצים יותר ומהמוכר לנו במסעדות צפוניות ממדינת תל אביב. ליינות המיוחדים המחירים יותר ממוגזמים לעומת איפה שהשוק מציע אותם, בערך פי 3!
ולעומת אירופה, לא נדבר בכלל, בערך פי 20…
לא נורא, מישהו צריך להרוויח, ואני בעד רווח הוגן לסומלייה שהרכיב את התפריט:-)

בהתאם לתקציב, הזמנו במחיר שליש מהחשבון הסופי של הארוחה בקבוק קטן של פול ז'אבולה – קרוז הרמיטאז' 2007 – גוף מלא, טעם פירותי מאוד, נעים, מתאים לכל סוגי המאכלים (בהתחשב בעובדה שלא היה לי מושג מה אנו הולכים לאכול), הרגשה קצת מפולפלת, מחליק בגרון כיאה לעמק הרון,100% סירה, 9 חודשים בעץ אלון, מזכיר לי d.o.c  מהתקופה של טוסקנה המתחדשת בעשורים האחרונים… (ממש אירופה 🙂

הקומבינציות בעיסקית מתחלקות ל 2 ראשונות, ראשונה וקינוח או ראשונה ועיקרית.
אמרנו שננצח ת'מערכת, ניקח ראשונה וקינוח וראשונה ועיקרית.
כך נטעם מהמיוחדות של הראשונות, עיקרית כבר החלטנו על מנה מפורסמת של השף..וקינוח, כי יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם במסעדה הזאת…

חלמון מעושן, בייצי שליו ומטיאס כבוש

אני לקחתי ווריאציית ביצים מדהימה, כמושבע של ביצי שליו וחלמונים למיניהם..המנה הייתה מעושנת ומעניינת, חמיצות שמשתלבת, ובלי פלצנות, מדהים! עם פרוסות הצנון שהיו במנה…הכל אכיל! מדהים, הייתי מסכים לטחון הכל במיקסר ולשתות כל יום, המרקם – מדהים!
החברה לקחה – קלמרי קרבונרה, רוטב קלאסי – אין שינויים מהותיים, הקלמרי חתוך לרצועות דקות כספגטי, דיי מאגניב, לא מרטיט.
שמנת חלמונים, שמנת ביצים, חמאה, שמנת, שמנת חמאה! (ללא ספק טעים, בטח שלא בריא…)

לפני כל זה קיבלנו פרה אפרטיף, מרק ארטישוק ירושלמי ולחמי הבית (מדהים!), מלח אוקיינוס על השולחן, ווידאתי כל הזמן לקחת קצת בין הביסים כדי להרגיש טוב את הטעמים המדהימים במנה.

אחרי הראשונה, מנת יומולדת (כי אין זיקוקים:-0), קוקי סיינט' ז'אק, ברוטב סרטנים (מתוק ומעניין), אמנון ותמר אכילים יפיפיים, הרגיש 3 כוכבי מישלין!

יעקוב השליח יצא מהעוגייה, מעוטר בפרחים ושוחה במרק סרטנים

לפני העיקרית, מרענן חך, יוגורט, יוזו, ג'לי אמראטו(שקדים), אגוזי מלך, והמון נענע ולימונית…כמו תה קר ששינה לנו פאזה בפה לקראת החמין המתוחכם!

הצבעים לא פחות מרשימים מטעם!

עיקרית – לחי עגל(וזה לגמרי בקצרה), המנה נראית כמו עציץ שתרצה מאוד לטפח ולגדל כל חייך, הטעמים בולטים ומופרדים להפליא, הבשר רך בצורה מושלמת, שעועית לבנהואפונה ירוקה עשויים "אלדנטה" בצבעים בוהקים ומושלמים, ארומות של קפה, פלפל שחור שמרגיש טרי ביותר בעל חריפות מעודנת, ממולח בדיוק במידה…רק מדגיש את איכות המטבח המקצועי במקום.
עם כל לגימה קטנה של יין לשוני התקווצה והתחננה לעוד מהלחי המדהימה!

הפסקה ארוכה עד לקינוח, כי לבחור אחרי ארוחה כזו מלאה בטעמים קינוח אחד שיהיה מושלם, זו משימה בלתי אפשרית!

לקינוח נבחרה המנה המפורסמת ששמה "אדמה", בעיקר בגלל תיאורה בתפריט (שוקולד וכמהין?!), בכלל בתפריט שילובים מעניינים (אננס וכוסברה?!), ללא ספק תפריט הקינוחים מרתיע עד מזמין…
המנה מוגשת על צלחת בזלת, דקורציה של אבנים, וחצמזה – הכל אכיל.

לפי התמונה תבינו למה המנה נבחרה:

טוויל ארטישוק ירושלמי, שוקולד לבן וכמהין, שוקולד מריר בקרם פטריות...הזיות!!!

בגדול:
מומלץ ביותר, לעיסקית – כן כן – גם לכם לא העשירון העליון, כן כן, גם אתם הסטודנטים! כן כן גם אתם שלא חוגגים דווקא אירועים מיוחדים…

המחיר לארוחה עיסקית, בשבת בצהריים, שפתוח לזמן מוגבל, בין 12 ל 3 (עד 3 ניתן להזמין את העיסקית…).
139 ש"ח (לא כולל שירות – והשירות מעולה! תודה לגלית המלצרית המקצועית 🙂
באמת ראוי לציון שירות אנושי ונעים ביותר, בהחלט מרגיע וגורם להרגיש נינוח, למרות האווירה המלחיצה יתר על המידה..

ונגיד ולא רציתם ארוחה מלאה, משתלם ביותר להגיע לקומבינציות שללא עיקרית, שהן רק 117 ש"ח.

ואת האמת…במחשבה מלאה ועמוקה על כך, משתלם גם להגיע רק לקינוח מיוחד ומרגש במקסימום 65 ש"ח…תמורה מלאה למחיר…

חברים, תבקרו!
לפחות פעם בחייכם, בהזדמנות שאתם באזור, היכנסו למספר שעות של הנאה צרופה וחוויה קולינרית ייחודית.

ובהקשר לשף מאיר אדוני, ולגלית המלצרית :-), שאפו!
קולינריה איכותית, צרפתית – ים תיכונית, כאן בישראל!

מסעדת כתית – נווה צדק
היכל התלמוד 4, תל אביב.
טלפון: 03-5107001

BIRA 2011 – אבל מה לי ולבירה?!

לוגו התחרות

אומנם הייתי ברמן…מזגתי דיי הרבה בירות, אבל אף פעם לא אהבתי בירות…
(הכוונה היא, לא יותר מדיי…)

יש שיגידו שזה שחצני ויהיר ויש שיגידו בכלל "מה אתה מבין?!",
מה שבטוח זה שאלו שמצאו את הפוסט הזה בגוגל בטוח לא יאהבו את איך שהתחלתי אותו 🙂

הוזמנתי לכנס הנ"ל (bira 2011) בעוד אחת מהודעות הספאם של אתרי פרסום כאלה ואחרים.
בדרך כלל אני לא מסתכל אפילו, אך "כנס בירה ראשון מסוגו" וכו' וכו'…
הסכמתי עם עצמי שכנראה יש פה עניין של כבוד.
כי הרי רוב הכנסים הגדולים תמיד התגלו לי כהצלחה ובטח שהרבה יותר מרשימים מעוד ימי מועד עם סלוגנים מוגזמים של "פסטיבל הבירה הגדול בעולם ברחוב ז'בוטינסקי בקרית אתא!" .
כל ערי ה-בירה למיניהם תמיד נחלו כישלון גדול והגעת למצב שאתה שוב שותה נוזל מר מדיי וחם מדיי בכוס פלסטיק שברירית מדיי.

כנס בירה!
יריד בירה בוטיקי ואיכותי, מהארץ ומהעולם!

"עולם" זה טוב, "עולם" אני מכיר, הייתי בצ'כיה, ובשאר מדינות בוואריות, הייתי בבלגיה וגם לכל אורך הממלכה ואויביה שבדרום.
אני מכיר כמה בירות מהעולם, בעל כורחי, זה יותר זול ממיים באירופה!
ההתלהבות עוד בערה בי, בדיוק חזרתי מטיול של חודשיים במדינות האיחוד כן, זה האירופאי שעומד להתפרק)!

כדי לייצר כניסה נעימה ניסיתי להזרים חברים אוהבי בירה לעניין, כולם טענו שזה לא מתאים, ואיך נגיע…וכל השאלות נכונות!
הרי את יום היריד החליטו לעשות בערב חג והמדינה היהודית לא מאפשרת לרכבות לעבוד כשורה או רחמנה ליצלן לאפשר לצאת בשעה שמאוחרת יותר מארוחת הצהריים של נהג הקטר ברכבת!

בכל זאת החלטתי לנסוע, לא לוותר, ללכת ולהתנסות!

הגענו לת"א, משם אוטובוס שעלה כמעט כשליש ממחיר הרכבת לכיוון רמת גן "כפר המכבייה". באמצע עיר, ממש מאוכלסת אנשים וכו'… ישנו מלון חמוד, דיי קטן (לפחות כך נראה) ולמלון יש מרכז כנסים, ושם פתחו כמה דוכנים, הייתה מוסיקה חלשה וחילקו כוס יין עם קניית כרטיס הכניסה.
ופה ניכנסו כמה שאלות למוכר החביב:

א. כוס יין? אני לפה לבירה אחי!

ב. מחיר כניסה – 35 ש"ח, אוכל? לא כולל, כרטסיית טעימות? אבל באתי ליריד…מה להסתכל?, 25 ש"ח ל5 טעימות. טוב אני כבר פה…ניקח כרטסייה אחת.

בכניסה קיבלתי צמיד, לא הבנתי למה אם גם ככה כלום לא כלול במחיר הכניסה.
ואז השמות התחילו לצלצל לי מוכר, פרסמות צ'כיות ובלגיות בכל מקום, שמות גדולים ופירסום ספקים שעבדתי איתם בימי הפאב (וריח כרוב כבוש באוויר…)

אז לאוכל יש כרטסיות ניפרדות בדוכן שבתוך המתחם, לא שהמבחר גדול: נע בין נקנקייה, המבורגר או עוגת שמרים.
בגדול אחרי מחיר כניסה ויריד טעימות, לא הייתי מצפה למנות גורמה, אבל כמו שיודעים לתת מזות סבירות בשאר המקומות, לחלוטין יכלו לעשות את זה גם כן (אני באמת חושב שמחיר הכניסה על כלום זה מה שהעלה בי את הציפיות וגרם לאכזבה מבחינת הארגון.

ועכשיו לחלק המעשי:

הדוכנים, מדהימים! כיאה לאנשי מכירות, נבחרו הטובים ביותר, אפילו הגיעו בעלי המבשלות עצמם!

הגעתי יום אחרי התחרות המדוברת אז לא היו הפתעות, וכל אחד התעטר סביב דוכנו עם פרסיו, עיטוריו והמדליות שלו.
מה שהקל על הבחירה בין הטעימות ביריד הבירה שבו צריך לשלם על כל טעימה.

המוכרים לחלוטין נראו מביני עניין, ואף מביעי עניין- שזה יותר חשוב,
אנשי שיחה ואולי אפשר להגיד, הברמנים האולטימטיבים בשעות הבוקר המוקדמות, עם שיא המוטיבציה לספק לך מידע. כבוד!

החומר האנושי לא איכזב, כל מה שציפיתי מהיריד. היה כלכך טוב ומעניין שאפילו נשכח ממני כל עניין הארגון ההזוי שהלך שם.

לפי המדליות הלכתי עם בת הזוג ובחרנו בבירות המעניינות.
לשעות הבוקר לכיוון הפילזנר, אייל כדי להזכיר לעצמי כמה אני לא אוהב בירות, וסטאוט כדי להיות מופתע!
את בירות העולם אני מכיר פחות או יותר, אחרי 2 ביקורים בדלריום בבלגיה (פאב בעל 2450 סוגי בירות במחירי זנות!), אתה לומד להכיר את רוב הכיוונים בבירות מצפון אירופה.
החלטתי לראות על מה מדובר בישראליות.
כחובב יין אני מחפש טעמים, מה שהבנתי כי לרוב חובבי הבירה לא מחפשים במיוחד,
טענו גם כי בירה הטובה ביותר היא בירה בעל טעם בירתי מובהק, כזה שיגרום לך להגיד, זאת בירה!
אין ספק שאלו בירות טובות, טעימות, קלילות, מרעננות! (ככה אני אוהב להגדיר אותן), ולכן כניראה גם זכתה במדליית הבירה הישראלית הטובה ביותר, אותה אחת שאני בחרתי כ ה-בירה.

בירה שפירא - לרוויה

שפירא – פייל אייל – בירת בוטיק ירושלמית בהירה ומאוזנת, בעלת ארומת הדרים מרעננת וסיומת מרירה מעודנת. ככה נאמר, וככה גם הרגשתי.

היא גרמה לי להגיד "כנראה שזאת בירה".
הבחור בדוכן אמר יפה שבירה היא עניין של טעם. ואם טעם בבירה הוא כמו אומנות, ניתן להגיד ששפירא היא ה נאו-קלאסית שבבירות. הצליחו לקחת את הקלאסי ביותר בבירה: המתיקות, הקשות המריר שמורגש טיפה יותר ממה שהיית רוצה אותו שם, השילוב בין הטעמים הצ'כים לעכירות הבלגית. ספציפית הבירה "שפירא – פייל אייל" החזירה אותו חודשיים אחורה לטיול שלי ברכבות מצ'כיה ועד בריסל:-), ואת כל זה לעשות כאן בישראל שבירה נשר (וכבודה במקומה!) היא המודל.

קלאסי חדש לארץ ישראל – בירה שצריכה להפוך ל"רול מודל" לחובבי הבירות בימים החמים של רוב ימות השנה בארץ!

אתר הבית "מבשלת שפירא"

נקסט,
בירה מלכה – כהה
בירה בעבודת יד.
רגע, זה טוב או רע?
בקבוקים פשוטים, פונטים ברורים, כבר אהבתי, צבעים מובהקים!
בהיר, אדום, שחור!
טעמתי רק את הכהה, ולכן רק עליה אדבר. כהה בצבע, ומלאת חיים בפה. אולי זו סיבה שנהינתי ממנה, כדוגמא למהי בירת בוטיק, מלכה מבשלה נהדרת. מרגישים את העשייה.
הבירה הייתה מלאת חיים בפה, מריחה כמשהו בעבודה בייתית, ואני מתכוון במובן הטוב.
שם כבר הבנתי למה כוסות יין, כמו יין, ערסלתי את הבירה כדי לשבור את המיתוס שמדובר בבירה. העולם הזה מתחיל לקבל אצלי בראש עניין!

מומלץ מאוד ככניסה לעולם בירות ממבשלות בוטיק.

אתר הבית של "מבשלת מלכה".

אפשר לדבר עוד הרבה, כי טעמתי עוד הרבה, עם כרטיס הכניסה 2 טעימות ועוד כרטסייה של 5, בשלב כלשהו התחלתי להרגיש מסוחרר, ישבתי, אכלתי, דיסקסתי עם אנשים סביבי וחזרתי לבירה שנראתה לי מעניינת לא פחות משאר הכהות שאני אוהב.

בשביל להסביר את זיקתי וסגנון הכתיבה המתנסה (מלשון נסיון) בעולם הבירה, חשוב להבהיר: אני מאוד אוהב יין, אני מאוד אוהב טעמים, באוכל ובשתייה כאחד.
לכל אחד מאיתנו יש העדפות, בשתיית בירה אני מחפש בכל החושים דברים חדשים.
כדי לתת דוגמא, אגיד שבבירות, גינס תמיד הייתה הפייבוריט שלי, מהסיבה הפשוטה שבהתאם למצב הרוח כל פעם גיליתי בה טעמים חדשים.
לכן, כל הכתוב כאן נעשה בערבון מוגבל וכהמלצה מפי בלבד לשותפים איתי להרגשה ו\או למעוניין לנסות.
הבירה הבאה שאני עומד לדבר עליה העיפה אותי למקום חדש ומבחינתי היא הזוכה הגדולה – הייתי משווה אותי ליין טוב, בלנד מקומי מרובה טעמים וניחוחות מכל חבלי הארץ.
נסיון להיות קלאסי כהה ובעלת מרקם עשיר, עם סיומת מפוצצת, מתיקות ומרירות עדינה.
הטעמים בבירה, שוקולד, קפה, דבש וכל זאת ללא תקופת יישון של 12 חודשים בחביות לא מסתדר לי בראש כשמדברים על משקאות.
אך הינה זה בא, בירה שבמקרה שמעתי עליה פעם מכמה חברים ולא ייחסתי לה חשיבות, אמרתי הפעם נטעם…

נגב – פורטר אלון – הבירה כהה, בעלת גוון שחור וראש קצף קרמי סמיך וחום.
לבירה גוף מלא שתומך בכל הטעמים העשירים במשקה.
הבירה רק בת 5% של אלכוהול ומלאה כלכך בטעמים של שוקולד מריר, וניל ודבש. פלפל שחור והרגשתי את עצמי ממש טועם מין קברנה בתחילת התבשלותו.
הבירה "אנסה" לי את הפה בטעמים.
ללא ספק לא בירה טיפוסית!
המעניינת ביותר מבחינתי!

אתר הבית של "מבשלת נגב".

החברה מנורמן פרימיום

לסיכום: אני לא בחור של בירות טיפוסיות, לא ביום יום בכל אופן.
אני כן בחור של ריגושים ודברים חדשים.

הבירות שכן דיברתי עליהן בכתבה הן אלו שהצליחו לתפוס את תשומת ליבי, שהיו לי טעימות ונראו לי כי המעניינות שכדי לנסות גם אם את\ה חובב\ת בירה וגם לא.

מקווה שתהנו, ועד לסיקור הבא, סעו לקנות כמה בקבוקים, זה בריא לחגים!

אתר התחרות באיש-הענבים.

לכבוד השבועות – דרכי שימוש (והמלצות ממרכז המבקרים של יקב אדיר)

כולם זוכרים שבחג השבועות נהוג לאכול מאכלי חלב, לא תמיד מובן למה, אבל לא שואלים שאלות כדי לא לשמוע שקרים 🙂
בין מאכלי החלב, תמיד נעים לשתות יין טוב, והשאלה הגדולה היא לא "איזה יין טוב נביא לשבועות", אלא "איזה יין מתאים להביא לארוחת חג השבועות".
ההתאמה בין יין לאוכל היא אחד הדברים הגורליים, ישנם יינות מעולים בפני עצמם,
ישנם יינות סבירים בפני עצמם ויישנם יינות שבכלל לא משנה איך הם בפני עצמם כי סך כל החלקים יכול להיות גדול מהשלם.
הכוונה – שני טעמים ביחד יכולים ליצור טעם חדש נפלא, כמו שילוב של מתוק עם מלוח, מריר וחמוץ וכו'…
ההתאמה בין המאכלים יכולה ליצור את החוויה מחדש.
ובנוסף גם העיניים יכולות לאכול, באותה מידה שהחך שלנו טועם, או לפחות רוצה לטעום, משהו שניראה יפה ומזמין.

יפה ומזמין 🙂

לגבי שאלת הגבינות והיין בחג:
ארץ ישראל נשתבחה ב7 מינים: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
הגפן – מהווה את אחד הפירות למאכל ובהתאמה גם כיין.
לכן מקובל לשתות יין בחגים בהם מקדשים את המינים בהם ארץ ישראל זכתה להצטיין!

וגבינות?
בגדול, בעקבות מעמד התורה, חג מתן תורה וכד', נאמר שלא לאכול גדי בחלב אימו, ואבותינו, אבותיהם או איך שתרצו, החליטו לאכול רק מוצרי חלב באותו יום.
ישנם עוד כמה פירושים לרעיון החלב עם גימטריה ועניינים בכל מני פסוקים מתהילים ופירושי מילים משאר פסוקים. (אבל למי יש כוח לזה…)

לכבוד חג הגבינות והיין,
רוב מרכזי המבקרים פותחים שערייהם בחינם, כל יקב ו\או חנות לממכר יין ישמחו לארח אתכם במהלך החג, כלכלית משתלם לכם ולהם.
אז רוצו, טיילו, בקרו, תקנו, תהנו!
נצלו את החג עד הסוף.
לידיעתכם, ברוב ימי חג זה היקבים פתוחים, גם הכשרים שבהם. (עדיין מומלץ להתקשר קודם).

אז לא לשכוח, כאשר אתם מתכננים את היין לארוחת החג, התחשבו בכל הגורמים על השולחן ומסביבו.
מה אנשים יאהבו?
מה ישתלב טוב?
אל תתביישו לשאול ולנסות טעימות של גבינות יחד עם טעימת היין.
מרכזי המבקרים מודעים לכך, וישימו לכם מכל טוב של גבינות הארץ כאשר ייתנו לכם לטעום מיצירותיהם. (במיוחד למטרה זו!)

לקראת חג השבועות מציע יוסי רוזנברג ממרכז המבקרים "אדיר", סודות לאירוח מושלם בשבועות:

גבינה ויין יחמיאו זה לזו כאשר בהתאמה נכונה, תוציא הגבינה את המיטב מהיין, ולהיפך.

מרכז המבקרים החדש של "אדיר " שבפארק תעשייה דלתון משלב בין שתי העולמות מצד אחד יינות איכות ומצד שני שלל גבינות קשות, יוגורטים והכול מחלב עיזים .

לקראת חג השבועות בחרנו לתת מספר טיפים לאירוח מושלם שיצור את השילוב המושלם בין יין וגבינות.

לשילוב הנכון של גבינה ויין יש גרסאות רבות ולכן על מנת להפוך את האירוע למוצלח, מומלץ לשלב מספר מיני גבינות עם מספר יינות שונים, תוך יצירת מגוון אשר יאפשר לכם ליישם את הכלל הבסיסי: "אם זה טעים – זה מתאים".

לשילוב נכון בין יין וגבינה קיימות מספר "אמיתות" מקובלות:
יינות לבנים מתאימים באופן כללי לגבינות רכות וגבינות בעלות טעמים דומיננטיים יותר, דוגמת גבינות העיזים. גבינה רכה נוטה ליצור שכבה שומנית על בלוטות הטעם ו"להקהות" את טעמו של יין אדום ולכן מומלץ אדיר שרדונה 2010
יינות אדומים, למשל אדיר קברנה סוביניון שיראז 09 יתאימו לגבינות קשות ובעלות טעמים "מתונים" יותר כגון תום, ולורד של חלב אדיר.
את הגבינות החריפות כגון אדמון של חלב אדיר מומלץ לשלב עם יין מתוק יותר, שילוב מעולה הוא יין הקינוח של יקב אדיר הר אדמון

מספר המלצות אשר יסייעו בעריכת אירוע יין וגבינות מוצלח:
את הגבינות מומלץ לקנות במשולשים גדולים על מנת ליצור תצוגה יפה, כדאי להשתמש בלוח עץ / שיש נאה עליו יוצגו הגבינות.
לשמירת הטריות מומלץ גבינה חצי קשה לשמור בנייר אלומניום במקרר.
כדאי להכין לגבינות "תגי שמות" בכדי להקל על הזיהוי, את התג ניתן לנעוץ בכל גבינה כאשר הוא מחובר לקיסם / מזלג קטן.
הגשה נכונה של גבינות היא בטמפרטורת החדר, לכן מומלץ להוציא מהמקרר את הגבינה כשעה לפני האירוע.
את היין יש להגיש בטמפרטורה הנכונה – יין אדום ב- 18-200c, יין לבן ב- 14-120c.
מומלץ להכין לכל אורח מספר כוסות שיתאים למספר היינות המוגשים, על מנת לאפשר השוואה בין היינות השונים ושילובים שונים עם הגבינות.
יינות אדומים מתיישנים מומלץ לפתוח כחצי שעה לפני הארוחה על מנת לאפשר ליין "לנשום".

בברכת חג שמח,
עידן יהודה.