היהלומים של בורדו


הוזמנתי לטעימת הגדולים של בורדו על ידי צוות איש הענבים מיפו, שאלה מהותית עלתה בראשי, לגבי כתיבת הכתבה.
אם בבלוג זה מדובר על  "הדוניזם להמונים", האם זה מתאים בכלל לכתוב על טעימה של יינות ששווים יותר מהמשכורת החודשית שלי לבקבוק?!(עדיין סטודנט – 5 שנים באקדמיה=סיוט כלכלי).
למזלי, הלכתי לטעימה – ואז הבנתי! לפני שפונים ל"הדוניזם להמונים" – חשוב להבין מה הוא "הדוניזם"?

הטעימה כללה את היינות הבאים:

Chateau Mouton Rothschild 1970

Chateau Mouton Rothschild 1975

Chateau Montrose 1982

Chateau Mouton Rothschild 1985

Château Haut – Brion 1985

Chateau D'Yquem 1983

Grand Vin de Leovile 1985

Chateau Margaux 2003

כדי להימנע מעניין המחיר – אפנה רק ליינות עצמם.
ההיסטוריה מאחוריהם, הארומות והטעמים היחודיים שהם מביאים.

הכוכבים של הערב

יינות בורדו זכו לשמם, לא בכדי – גם היום וגם בבצירים שנחשבים "גרועים יותר", עדיין מגיעים יקבי בורדו לתוצאות מעולות! זאת על סמך נסיונם מההכנה של יינות כמו היינות הבאים.

יין בורדו הפך ìשם דבר בהרכבו. עד כדי כך, שכמעט בכל מקום המכין יין בעולם יהיה יין המורכב "בלנד בורדולזי", המנסה להגיע לטעמים והניחוחות של יין בורדו אמיתי.
זיכרו, בארץ המקור, צרפת, ישנם יינות בורדו הנימכרים גם ב2 יורו לבקבוק!
טובים יותר, או (סביר להניח) טובים פחות. אך עדיין מקושרים להיסטוריה, והיוקרה הרג'יונאלית המתקשרת עם השם "בורדו"!

לעבודה:

Chateau Mouton Rothschild 1970
היין הזקן ביותר היה שאטו- מוטון רושטשילד, שנת 70!!!, היין בן יותר מ40! ו״חי ובועט״, הוא לא. אבל על עטיפתו יש תמונה של מארק שאגל 🙂 (ערך מוסף ליינות מוטון רושילד.
Chateau Mouton Rothschild 1975

מזהים את האומן בתווית?


 בקפיצה לשנת 75, מאותו יקב- גילינו כבר יותר צבע וניחוחות מעניינים, שאותם אפשר בעצם לקבל רק מיהלומים כאלו. ניחוחות ״שלישוניים״ זה נקרא, ולא פלא שהחבר׳ה מהאי הגדול של אירופה (הבריטים), אוהבים יינות אלו כל כך.
הארומות הם של עור, טבק, שוקולד מריר, אדמה, אפילו אדמת כאבול המוכרת בעולם הוויסקי ובירות הסטאוט הכהות והמרירות.
ביינות מתיישנים מגיעים לניחוחות אלו כאשר ריח הפרי כמעט ונעלם, ההבנה שהיין הוא דבר דינאמי מאוד מובנת כבר בהרחה הראשונה של יינות כאלו.
מקורם מרגיש ממש מהשורשים של הגפן.

מוטון רוטשילד, שנת 75, היה אולי היין האדום המעניין ביותר בטעימה.
השארתי ממנו בכוס ואחרי כל סיבוב של יין אחר חזרתי אליו לבדוק איך התפתח עם האוויר. האסיר המשוחרר הזה חזר לתלם במהרה. הוא קיבל הרבה שנות יישון ועדיין כמעט ולא נעלם מהבקבוק הסגור אף נוזל. הוא ריצה את העונש במלואו ובא להחזיר תובנות חשובות- ה״טרואר״ הצרפתי.
כמעט ומובהק שתנאי מזג האוויר הביאו לי את ניחוח הגשם והאדמה הרטובה, הגפנים הבוגרים נתנו ארומות אדמתיות של פטריות, אולי אף מעט כמהין. כשניפתח הרגישו את שליטת הקברנה  עם ארומות טבק ושוקולד כהות – מזכיר במעט מחית של פולי קקאו טריים…

ועל התוויות הייתה תמונה של אנדי וורהול! אז בכלל…

Chateau Montrose 1982
.
״הבציר עם הדרוג הגבוה ביותר בתולדות צרפת המודרנית!״ זיהה אותו ראשון מבקר היין האגדי ר.פרקר.

יהיה זה פשע לכתוב שלא התלהבתי ממנו כמו מאחיו החורג והגדול יותר משנת 75, אך במקרה בוחן זה היה כבר ממש ״יין״, אדום וחזק.
נישארו עוד ניחוחות של פרי בנוסף לארומות שלישוניות( דברנו עליהם קודם), אולי אפילו רמיזות של מנטה:-/
טוב, עכשיו שאני כותב את זה, מובן לי שזה יין הרבה יותר חי! היה בו מכל הטוב של בורדו, הרגשות הטראור ברורות לחלוטין, עם יותר ניחוחות שקד ופירות יבשים, סוג של ט״ו בשבט, עם גוף עגול מאוד שנוגע בכל הטעמים בחלל הפה – אבל הבולט ביין זה היה ניחוח פרחוני של סיגליות! הריח היה מוכר לי. רשמתי רשומות בצד בזמן הטעימה, פחדתי לצאת ״פלצן״ גדול מידי, אבל זיכרון מחנות הפרחים בדרך לסבתא מבית הספר היסודי בכל יום שישי. הזיכרון הכריח אותי לרשום על הדף ״סיגליות״! הרגשתי רע עם עצמי, באמת, לאן הגעתי….
אך המפליא מכולם היה, שלא רק אני אמרתי את זה! ( ירדה לי אבן מהלב חח).

סיגליות ביין

Grand Vin de Leovile 1985
עלינו לשנת 85, שאטו- לאוביל בארטון, בניגוד לקודמים, פה התחלנו לדבר…יין שמרגיש צעיר, חי ובועט. יש הטוענים, שהאדם בשיאו בשנות ה 20-30, כניראה שכך גם היין.
בשנת בציר זו, 85, ה"לאוביל בארטון" היה מתוחכם מאוד. הצבע היה נקי, הוא הפתיע ביותר, כי בניגוד לשאר היינות המתיישנים בהם היינו צריכים לחפש, היין הזה נתן רושם ראשוני חזק מאוד. לעומת זאת, הוא לא השאיר הרבה לסוף. לא כמו השאר, שהייתה להם סיומת ארוכה ונעימה, יין זה כמעט ולא השאיר ״אפטר טייסט״, אך במהלך כל הזמן שהוא היה באף ובפה, הוא בהחלט "דיבר" יפה וברומו של עולם.

חשוב לציין,  מפה הפקקים כבר יצאו שלמים:-) זה גם אומר משהו על היין…

Chateau Mouton Rothschild 1985

גיא הרן – המאסטר בפעולה


גילוי נאות: היה עוד יין, מוטון רוטשילד שנת 85, שהיה לקראת גסיסה/ הרבה אחרי השיא שלו, והוכיח לעומת אחרים מאותה שנת בציר… שיכול מאוד להיות, שיש סיבה לכך ששאטו-מוטון רוטשילד נכנס לרשימה הגדולה של "סיווג היינות של בורדו" בזכותו של ז'אק שיראק בשנות ה70 של המאה ה20. (ביורוקרטיה ופוליטיקה בעולם היין, לא חסר מאלה בשום תחום).
אחרי שהיקב לא זכה להיכנס לרשימה המקורית מתקופת נאפוליאון (1855).
לא שאני מזלזל, חס וחלילה!
אך האם יתכן שהיקבים הראשוניים שנבחרו לאותה רשימה נאפוליונית, יודעים לעשות יין טוב יותר בבצירים פחות מוצלחים???

והיין הבא לדוגמא:

Château Haut – Brion 1985
כוכב הערב מבחינתי- שאטו "האו בריו", שנת 85, הצבע היה קצת עכור לעומת הקודם מאותה שנה, אך ריח של עשב ופירות יער, טבק ודגש על אדמה, הריח השתלב לי נהדר עם טעם מריר בהתחלה וסיומת ארוכה מאוד ומתקתקה.
היין הזה הוא ארוחה שלמה בפני עצמה.
הכל בתוכו, אפרטיף- מרענן החך- העיקרית והקינוח… הרגשתי שאחריו אני יכול ללכת, חייב להדגיש, הוא היה הרבה יותר ״ממה שאנחנו מכירים״, לעומת הראשונים 72-82, שהם בעולם אחר- אך לפי מה שניראה, הוא גם יגיע לשם!

  יין מאוזן מאוד, פה הבנתי על מה מדברים שאומרים ״בורדו גדול״, היין הזה פשוט נותן את כולו. מרגיש ברמה ״אקדמאית״ לטעום יינות כאלו.

Chateau Margaux 2003

שאטו מארגו- 2003, פאבילון רוג׳, היין מהסדרה השנייה של היקב, הכוונה- לא יין הדגל, אך בהחלט יותר ממספק.
הוא צעיר, עוד מלא טאנינים, פוטנציאל התיישנות זה ברור- אני מאמין שיין זה נכנס לרשימת ״בורדו המתיישנים״ כדי להסביר, שהיינות הצעירים טובים מאוד בפני עצמם, אך שקונים יין בורדו צעיר, כדאי לחכות איתו- הם מגיעים למקומות אחרים לגמרי אחרי שהם מסיימים תיכון, הולכים לאוניברסיטה עושים דוקטורט לדוקטורט, הופכים מפורסמים ויכולים לספר לכם הרבה מאוד אודותיהם ואודות אבותיהם.
לא כולם מסוגלים לזה, זה בהחלט ייחוד שיש לחבל הארץ הידוע ״בורדו״.

Chateau D'Yquem 1983
סיימנו את הטעימה ב״בריף״ קצר על כל מה שנישאר בכוסות, הרחנו התפתחויות בוותיקים יותר, טעמנו רעננות בצעירים יותר וסיימנו ביין קינוח מדהים מסוטרן,שאטו- דיקאם שנת 83, "זהב לבן", "זהב נוזלי" , מפי לואי ה16. יין המלכים ומלך היינות! הוסיף ואמר.
אך אישתו גם אמרה ״ אם אין לחם שיאכלו עוגות״, היום אני מבין שהיין השפיע….

הזהב הלבן

אין לי שום דרך אפילו להסביר את הצבע הזהוב המהפנט עם השילוב המושלם בין חמיצות מספקת למתיקות לא חונקת (תורת המיקסולוגיה בקוקטיילים חברים).
מסוג היינות שאין להם סוף וסיבולת ההתיישנות. (ישנם כאלה מ1811 מסתובבים בעולם למכירה!).
זה היה אחד הדברים המדהימים ביותר שטעמתי בתחום האלכוהול.

אגב, בתאגיד המותרות הצרפתיים LVMH, שמחזיק בכ65% מהיקב. נימצאים מותגים כמו "לואי ויטון" וקוניאק "האנסי".
אז כניראה שהצרפתים האלה יודעים מה הם עושים וגם למי.
(יש שמועות אורבניות, שג׳ורג׳ וושינגטון היה מעריץ מושבע של יקב זה).

זהו יין קינוח, כשמו כן הוא, אחריו לא רוצים עוד כלום!

בזמן עבודה

לסיום:
המנטורינג שלי נעשה על ידי המקום הקסום ביפו, "איש הענבים". צוות של אנשים נהדרים עם הרבה הבנה וחיבה למקצוע, שותפים לעשייה של תרבות היין בארץ,
זאת על ידי העברת הידע בצורה הטובה ביותר והבנה מתודית נהדרת יאמר לזכותם…

תודה רבה לחיים גן(שלא היה נוכח)אך איפשר טעימה זו.
לגיא הרן, מדריך מעולה עם תשוקה גדולה ליין ורואים שגם לאזור עצמו(בורדו, אם לא עקבתם עד עכשיו)…
ולכל החברה שהיו איתי שם.

הגעתי להבנה הזאת כבר מליון פעמים, טעימות זה כייף. כמובן שתמיד אעדיף לשבת ולשתות!
אך דברים ברמה הזאת לא אוכל להרשות לעצמי, גם לא בעתיד הקרוב לצערי ומקווה מאוד שיתאפשר לי בהמשך הדרך…
הטעימות המיוחדות עושות הרבה יותר מחסד למקצוע- הן בונות אותו, אפשר לטעום 1500 יינות שונים מכל העולם ולא להבין על מה מדובר, עד שטועמים אפילו אחד מהיהלומים הללו מ"בורדו".

שאפו! בראבו! דוז פוואה!
אה טוט׳ אלור(נתראה)…

מודעות פרסומת

יין כשר – אין זו אגדה (לכבוד החגים הבאים עלינו לטובה).

את חברת "צור סוכניות", המייבאים לארץ יינות כשרים מכל העולם, פגשתי בתערוכת "wine expo" השנה בגני התערוכה.
מטעימת כמה יינות איטלקים מדהימים שהיו להם (עליהם נדבר בהמשך) ובירור מחיריהם, הבנתי שיש פה קטע מסויים שלא הייתי חשוף אליו.

כי מדברים על כשר – וישר אחרי ההשקה טסתי לבודפשט 🙂

אני, עידן, הינני יהודי, לדעתי מקדש יותר את מצוות בין אדם לחברו מאשר בין אדם למקום:-).
תמיד נמנעתי מכל עניין הכשרות ביין.
אני אוהב ייקבי בוטיק, יקבים קטנים, יינות עם אופי שמרגישים את אהבת היינן ליין ואת מגע החקלאי בענבים עצמם, דבר אשר לא מתאפשר כלל ביינות כשרים.
בקצרה, למי שלא יודע – יין כשר מחוייב לבוא במגע אך ורק עם אדם שומר מצוות ושומר שבת. מה שמאלץ את היקבים המעוניינים לשמור על כשרות להעסיק אנשים שומרי הסף של הדת היהודית לטיפול ואחזקה שוטפת של יינותיהם.
מקובל – אצל הציבור החרדי. פחות מקובל ביידי "היוצר".
על כן תמיד חשבתי שיין כשר אולי פחות טוב, במחשבתי תמיד היה מצוייר מן פער בין היינן לחומר שאמור להיות בידיו.

בהגיעי לתערוכה במרכז הירידם לפני כשבועיים, התבוננתי על בקבוק מוכר מחו"ל "שאטונף דו-פאפ", שסביבו סיפור שלם כי זהו יין מאחוזת האפיפיור בדרום צרפת. יקב מדהים ביופיו עם יין משובח ביותר!(במעמד התצוגה של יינות כשרים?!). פתאום עלה בי זיכרון בסופר שכונתי בבריסל שבו איזור יין מרשים ביותר במחירים מגוחכים לעומת מחירי היינות בארץ – וסביר להניח שאף איכותיים בהרבה ממה שנשיג במחירים אלו בארץ. ועם זאת אחוז גדול מהיינות הללו היו כשרים! (כן, כן, בבריסל!).

שרתון תל אביב

שרתון תל אביב

הוזמנתי להשקת היינות הכשרים שיובאו השנה מחו"ל – במלון שרתון ת"א.
אולם כנסים יפה ומפואר, בנוסף ליין הורשמתי מאוד מאוכל כשר נפלא שליווה את חגיגת טעימות היין.

העיצוב היה מנימליסטי ויפה, בנוסף ליינות שהונחו בעמדות מופרדות לכל ארץ ולכל סידרה (ארה"ב זול, ארה"ב יקר, צרפת זול, צרפת יקר, איטליה זול+איטליה יקר, עמדת "שונות" – ספרד, ישראל, פורטוגל, ועמדת קוקטיילים מגניבה לגמרי!).

הקהל היה מכל הסוגים, לובשי שחורים, כיפות סרוגות, חילוניים לחלוטין, בעלי חנויות יין, בעלי יקבים (גם מחו"ל), בעלי מסעדות, סומליים(מלצרי יין מהארץ והעולם) וכתבים – היה חומר אנושי מעניין ביותר…

ועכשיו לעבודה:
כהרגלי, אינני כותב על כל יין ויין ואפילו לא על הגרועים ביותר או הטובים ביותר, אלא רק על המעניינים ביותר ושווי המחיר שהפתיעו אותי מאוד.

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

ארה"ב
בגדול, פחות טובים ביינות הפחות מורכבים, אך מעניינים ביותר במורכבים שלהם.
הכוונה, אם כבר יינות בסביבות ה50 עד 100 שקלים, לכו על הזולים יותר והקלילים יותר.
כל היינות בתערוכה מארה"ב היו של יקב "הרצוג" HERZOG, חלקם מבושלים וחלקם לא.
הלבנים האמריקאים והרוזה תמיד היו בעלי חיבתי.
הם קלילים ונעימים בעלי ארומות פרחוניות.
האדומים הפשוטים האמריקאים – מאוד זיגיים, משמע המון טעם של פרי, פחות עץ – הפרדה ברורה בין יינות פשוטים למורכבים ויקרים יותר. (אופי קפיטליסטי?!)

המעניינים יותר, בהוספת סכום של בין 40 – 150 ש"ח מהיינות הקודמים, תקבלו כבר תמורה הרבה יותר טובה.
יינות מורכבים יותר, כבדים יותר, בעלי גוף הרבה יותר מתמשך וסיומות אמריקאיות טיפוסיות:-)
השלישיה של הטופ גם הוצגה כך – Red C, 8th Generation, Covenant. יינות מעולים – כולם קברנה סובניון, בעלי פוטנציאל התיישנות גבוה, אך עם זאת גם היום ניתנים לשתייה. (חוץ מהדור ה8 לדעתי:-/ שצריך עוד 2-3 שנים).
מחירם יקר בהרבה משאר השולחן ולכן לא ארחיב.

אך כן אדבר על סדר השולחן, בין היינות היו כמה יינות מאותו סוג ענבים אך מטראורים שונים (נאפה ואלי, אלכסנדר ואלי, לודי והנהר הרוסי).
היה מעניין מאוד להשוות ביניהם, מכיוון שעמדו אחד ליד השני.
כל יינות עמק אלקסנדר היו כבדים יותר, מעושנים יותר, מוצאים את היישון מהקברנה סובניון ואף נותנים ארומות של טבק.
ואילו ניתן להגיד שכל יינות הנאפה ואלי היו כמעט בשיאם.
אז ההחלטה היא האם לקנות בקבוק ולשתות (נאפה), או לאחסן ולשמור (אלקסנדר), הנהר הרוסי בהחלט טוב יותר בלבנים.
דווקא מכל סידרה זו, המוצלח ביותר לדעתי, הוא גם הזול יותר (קברנה – זינפינדל – סירה) שכבש אותי עם ארומות של שוקולד, ניחוח תבלינים וטאנינים רכים יחסית.

ברטנורא מוסקטו ומלבסיה

האיטלקים המתוקים

איטליה
לא ארחיב יותר מדיי, כי דווקא כאן מצאתי את המבחר קולע בול!
מתוקים – מוסקטו מדהים, מאוזן ולא חונק בגרון, ארומות פירחוניות ואף טיפה פירות הדר.
זול להפליא (בסביבות ה50 שקלים), בקבוק כחול ומאגניב!
יין הדגל של החברה (לפי טענתם).
יקב בארטנורא – BARTENURA
לרוב ביינות האיטלקים משתמשים לכשרות בשיטת הבישול של היין, שלרוב נחשבת כפוגמת באיכותו, אך אני חייב לציין שהיו שם יינות טובים מאוד. כיאה לאיטלקים. מאוזנים להפליא, בעלי טעם חזק.
והמוצלח בשולחן זה הוא – BAROLO – העשוי כולו מענביי נביולו איטלקים, צבעו האדום החזק כמעט והזכיר לי בירה כהה!
יין מאוד מוצלח ומאוזן נכון, על אף שהוא מבושל ניחוח של כשות בלט בו אך טעמו היה מתוק ונעים בלשון.
איטלקי למופת, לפי דעתי יין שיכול להיות מפתח לצעירים שמעוניינים להיכנס לעולם היין – נסו!

שאטו לטור - קלו ויג'ו

בורגנדי "גדול"

צרפת הגדולה
ניתן להגיד שכולם סבבו סביב השולחן הצרפתי, אולי בגלל תרבות היין הצרפתית הטבועה כלכך חזק ביושבי נהר הסיין שנכחו בהשקה זו…
נראה היה שכולם יודעים מה לצפות מיין צרפתי, אך עדיין הוא מפתיע כל פעם מחדש.
כולם רוצים יין צרפתי, אך מפחדים לגעת בו שמא יחיד אותם כי יהיה עדין מדיי – או כבד מדיי.
יאמר לזכות הצרפתים שהם יודעים את מקומם, הם יודעים את דרכם ויודעים שהם עושים יין טוב לכן הוא מבקשים מחירים, לפעמים אול מופקעים מדיי ליינותיהם.
טעמית בורגנדי גדול! (הצרפתים נוהגים להגיד "גדול" על יין ולא "טעים", או "מצויין").
טעמתי בורדויים מעולים, בינייהם שאטו לקרוק המפורסם.(שכולם מאוד התלהבו ממנו, אך משומה הפריע לי טעם מובהק של פטיט ורדו ביין זה – למרות שבבלנד הבורדו הנוכחי היו רק 5% ממנו).
אז, בגלל שמחירי יינות אלו כלכך גבוהים אני לא מוצא אפילו צורך לדבר על יינות אלו –
חוץ מכוכב אחד, דלגבר בורדו אדום – DELAGRAVE.
נתחיל ממחיר – פחות מ100 שקלים חדשים. (לכיוון ה80₪).
נמשיך לפתיחה – לא תוקף כלל, כאילו יין בשיאו, היה תענוג בפה.
ניחוח – טיפה מיוזע (אני אוהב), כשנפתח נעשה יותר פרחוני ומתקתק, ליקריש, אוכמניות…העץ לא חזק מדיי.
ענבי מרלו וקברנה סובניון בשילוב מאוזן, כמעט מושלם ליין שיכול גם ללוות ארוחה קלה וגם אפשרי לשתות אותו כמו שהוא – ככה לבד.
אולי היין השווה ביותר לדעתי בהשקה זו.

Bordeaux

ב"שונות" אדבר על 2 יינות מאזורים שונים אך דוברי אותה שפה.
ריוחה ספרדי – RAMON CARDOVA – זהו שמו של הייקב.
חייב להודות שציפיתי ממנו להרבה יותר.
אך לטובתו אומר שהוא זול בהרבה מריוחה מקובל.
הוא היה עדין מאוד אך עדיין בניחוח מתובל ומסוכר. קינמון, צימוקים, אך לא חזק בריח הפירות היבשים שמלווים בדרך כלל ריוחה.

ולסיום – היין המאוזן ביותר, מהמוצלחים ביותר של ההשקה ולמיטב זיכרוני במחיר סביר ביותר לאיכותו.
המון עץ – אך מאוזן טוב עם פירות שחורים ושוקולד, גוף מלא וסיומת מתמשכת.

מלבק ארגנטינאי!
BODEGAS FLECHAS – GRAND MALBEC.
ד"ר אילן אביטבול, מהאתר www.winexpert.co.il המליץ לי על מלבק זה לGrand finale !
תודה אילן!

אני, ד"ר אילן אביטבול מwinexpert.co.il והנציגה של "ברון אדמונד ובנימין דרוטשילד".

מצטרף לרשימה של ה"חובה לטעום", עם הבורדו מלמעלה 😉

חברים, ישנם יינות כשרים טובים.
בינינו, אפילו לא משנה אם מבושלים או לא. (כמה נורא זה נשמע יין מבושל?!).
בהחלט משפיע על הניחוח, אבל רגע! אל נשכח את האמרונה המבושל (ואינינו כשר), ואיכותו(אה….)!
אולי זה אף מוסיף לקסם המתוק והמסורתי יהודי שביין (הרי בכל החגים, הטקסים והמועדים מלווה יין).

יינות כשרים, כי הקהל היהודי ברחבי העולם ובארץ אוהב לשתות!
מעבר לכך, אחד היינות שיותר משתלם לקנות במחירים מצחיקים בסופרים בארץ שייכים ל"יקב ארזה", יינות ב-20 שקלים יכולים להוות תמורה הולמות ביותר למחירם(ולא נדבר על סידרת ה"אוטור" המפתיעה). "יקב ארזה" ידוע בהיותו יקב כשר שמציע כמעט באידאולוגיה יהודית מובהקת "יין טוב לשבת", כמעט כמו שכל בית יהודי טוב צריך גם "עוף לשבת".
אני בעד!

החבר'ה מ"צור סוכניות"

וכל הכבוד ל"צור סוכנויות" שדואגים גם הם לעובדה זו – להביא יינות כשרים איכותיים לקהל שמחפש זאת.
אולי מאוחר מדי לחג פורים – אבל לפני שאתם רצים לקנות לחג הפסח הזה יינות של 5 ב100 בסופרים, ואתם יודעים שהם לא טובים!
או אולי אתם מחפשים מתנה מרשימה לסדר הפסח אליו הוזמנתם בחג שבא עלינו לטובה.
נסו לקפוץ לחנות היינות הקרובה ולבדוק את היינות מרשימה זו.

בברכת חג שמח!
אני בטוח שתהנו :-*