יין כשר – אין זו אגדה (לכבוד החגים הבאים עלינו לטובה).

את חברת "צור סוכניות", המייבאים לארץ יינות כשרים מכל העולם, פגשתי בתערוכת "wine expo" השנה בגני התערוכה.
מטעימת כמה יינות איטלקים מדהימים שהיו להם (עליהם נדבר בהמשך) ובירור מחיריהם, הבנתי שיש פה קטע מסויים שלא הייתי חשוף אליו.

כי מדברים על כשר – וישר אחרי ההשקה טסתי לבודפשט 🙂

אני, עידן, הינני יהודי, לדעתי מקדש יותר את מצוות בין אדם לחברו מאשר בין אדם למקום:-).
תמיד נמנעתי מכל עניין הכשרות ביין.
אני אוהב ייקבי בוטיק, יקבים קטנים, יינות עם אופי שמרגישים את אהבת היינן ליין ואת מגע החקלאי בענבים עצמם, דבר אשר לא מתאפשר כלל ביינות כשרים.
בקצרה, למי שלא יודע – יין כשר מחוייב לבוא במגע אך ורק עם אדם שומר מצוות ושומר שבת. מה שמאלץ את היקבים המעוניינים לשמור על כשרות להעסיק אנשים שומרי הסף של הדת היהודית לטיפול ואחזקה שוטפת של יינותיהם.
מקובל – אצל הציבור החרדי. פחות מקובל ביידי "היוצר".
על כן תמיד חשבתי שיין כשר אולי פחות טוב, במחשבתי תמיד היה מצוייר מן פער בין היינן לחומר שאמור להיות בידיו.

בהגיעי לתערוכה במרכז הירידם לפני כשבועיים, התבוננתי על בקבוק מוכר מחו"ל "שאטונף דו-פאפ", שסביבו סיפור שלם כי זהו יין מאחוזת האפיפיור בדרום צרפת. יקב מדהים ביופיו עם יין משובח ביותר!(במעמד התצוגה של יינות כשרים?!). פתאום עלה בי זיכרון בסופר שכונתי בבריסל שבו איזור יין מרשים ביותר במחירים מגוחכים לעומת מחירי היינות בארץ – וסביר להניח שאף איכותיים בהרבה ממה שנשיג במחירים אלו בארץ. ועם זאת אחוז גדול מהיינות הללו היו כשרים! (כן, כן, בבריסל!).

שרתון תל אביב

שרתון תל אביב

הוזמנתי להשקת היינות הכשרים שיובאו השנה מחו"ל – במלון שרתון ת"א.
אולם כנסים יפה ומפואר, בנוסף ליין הורשמתי מאוד מאוכל כשר נפלא שליווה את חגיגת טעימות היין.

העיצוב היה מנימליסטי ויפה, בנוסף ליינות שהונחו בעמדות מופרדות לכל ארץ ולכל סידרה (ארה"ב זול, ארה"ב יקר, צרפת זול, צרפת יקר, איטליה זול+איטליה יקר, עמדת "שונות" – ספרד, ישראל, פורטוגל, ועמדת קוקטיילים מגניבה לגמרי!).

הקהל היה מכל הסוגים, לובשי שחורים, כיפות סרוגות, חילוניים לחלוטין, בעלי חנויות יין, בעלי יקבים (גם מחו"ל), בעלי מסעדות, סומליים(מלצרי יין מהארץ והעולם) וכתבים – היה חומר אנושי מעניין ביותר…

ועכשיו לעבודה:
כהרגלי, אינני כותב על כל יין ויין ואפילו לא על הגרועים ביותר או הטובים ביותר, אלא רק על המעניינים ביותר ושווי המחיר שהפתיעו אותי מאוד.

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

הבחור יודע שהוא בשולחן המעניין יותר;-)

ארה"ב
בגדול, פחות טובים ביינות הפחות מורכבים, אך מעניינים ביותר במורכבים שלהם.
הכוונה, אם כבר יינות בסביבות ה50 עד 100 שקלים, לכו על הזולים יותר והקלילים יותר.
כל היינות בתערוכה מארה"ב היו של יקב "הרצוג" HERZOG, חלקם מבושלים וחלקם לא.
הלבנים האמריקאים והרוזה תמיד היו בעלי חיבתי.
הם קלילים ונעימים בעלי ארומות פרחוניות.
האדומים הפשוטים האמריקאים – מאוד זיגיים, משמע המון טעם של פרי, פחות עץ – הפרדה ברורה בין יינות פשוטים למורכבים ויקרים יותר. (אופי קפיטליסטי?!)

המעניינים יותר, בהוספת סכום של בין 40 – 150 ש"ח מהיינות הקודמים, תקבלו כבר תמורה הרבה יותר טובה.
יינות מורכבים יותר, כבדים יותר, בעלי גוף הרבה יותר מתמשך וסיומות אמריקאיות טיפוסיות:-)
השלישיה של הטופ גם הוצגה כך – Red C, 8th Generation, Covenant. יינות מעולים – כולם קברנה סובניון, בעלי פוטנציאל התיישנות גבוה, אך עם זאת גם היום ניתנים לשתייה. (חוץ מהדור ה8 לדעתי:-/ שצריך עוד 2-3 שנים).
מחירם יקר בהרבה משאר השולחן ולכן לא ארחיב.

אך כן אדבר על סדר השולחן, בין היינות היו כמה יינות מאותו סוג ענבים אך מטראורים שונים (נאפה ואלי, אלכסנדר ואלי, לודי והנהר הרוסי).
היה מעניין מאוד להשוות ביניהם, מכיוון שעמדו אחד ליד השני.
כל יינות עמק אלקסנדר היו כבדים יותר, מעושנים יותר, מוצאים את היישון מהקברנה סובניון ואף נותנים ארומות של טבק.
ואילו ניתן להגיד שכל יינות הנאפה ואלי היו כמעט בשיאם.
אז ההחלטה היא האם לקנות בקבוק ולשתות (נאפה), או לאחסן ולשמור (אלקסנדר), הנהר הרוסי בהחלט טוב יותר בלבנים.
דווקא מכל סידרה זו, המוצלח ביותר לדעתי, הוא גם הזול יותר (קברנה – זינפינדל – סירה) שכבש אותי עם ארומות של שוקולד, ניחוח תבלינים וטאנינים רכים יחסית.

ברטנורא מוסקטו ומלבסיה

האיטלקים המתוקים

איטליה
לא ארחיב יותר מדיי, כי דווקא כאן מצאתי את המבחר קולע בול!
מתוקים – מוסקטו מדהים, מאוזן ולא חונק בגרון, ארומות פירחוניות ואף טיפה פירות הדר.
זול להפליא (בסביבות ה50 שקלים), בקבוק כחול ומאגניב!
יין הדגל של החברה (לפי טענתם).
יקב בארטנורא – BARTENURA
לרוב ביינות האיטלקים משתמשים לכשרות בשיטת הבישול של היין, שלרוב נחשבת כפוגמת באיכותו, אך אני חייב לציין שהיו שם יינות טובים מאוד. כיאה לאיטלקים. מאוזנים להפליא, בעלי טעם חזק.
והמוצלח בשולחן זה הוא – BAROLO – העשוי כולו מענביי נביולו איטלקים, צבעו האדום החזק כמעט והזכיר לי בירה כהה!
יין מאוד מוצלח ומאוזן נכון, על אף שהוא מבושל ניחוח של כשות בלט בו אך טעמו היה מתוק ונעים בלשון.
איטלקי למופת, לפי דעתי יין שיכול להיות מפתח לצעירים שמעוניינים להיכנס לעולם היין – נסו!

שאטו לטור - קלו ויג'ו

בורגנדי "גדול"

צרפת הגדולה
ניתן להגיד שכולם סבבו סביב השולחן הצרפתי, אולי בגלל תרבות היין הצרפתית הטבועה כלכך חזק ביושבי נהר הסיין שנכחו בהשקה זו…
נראה היה שכולם יודעים מה לצפות מיין צרפתי, אך עדיין הוא מפתיע כל פעם מחדש.
כולם רוצים יין צרפתי, אך מפחדים לגעת בו שמא יחיד אותם כי יהיה עדין מדיי – או כבד מדיי.
יאמר לזכות הצרפתים שהם יודעים את מקומם, הם יודעים את דרכם ויודעים שהם עושים יין טוב לכן הוא מבקשים מחירים, לפעמים אול מופקעים מדיי ליינותיהם.
טעמית בורגנדי גדול! (הצרפתים נוהגים להגיד "גדול" על יין ולא "טעים", או "מצויין").
טעמתי בורדויים מעולים, בינייהם שאטו לקרוק המפורסם.(שכולם מאוד התלהבו ממנו, אך משומה הפריע לי טעם מובהק של פטיט ורדו ביין זה – למרות שבבלנד הבורדו הנוכחי היו רק 5% ממנו).
אז, בגלל שמחירי יינות אלו כלכך גבוהים אני לא מוצא אפילו צורך לדבר על יינות אלו –
חוץ מכוכב אחד, דלגבר בורדו אדום – DELAGRAVE.
נתחיל ממחיר – פחות מ100 שקלים חדשים. (לכיוון ה80₪).
נמשיך לפתיחה – לא תוקף כלל, כאילו יין בשיאו, היה תענוג בפה.
ניחוח – טיפה מיוזע (אני אוהב), כשנפתח נעשה יותר פרחוני ומתקתק, ליקריש, אוכמניות…העץ לא חזק מדיי.
ענבי מרלו וקברנה סובניון בשילוב מאוזן, כמעט מושלם ליין שיכול גם ללוות ארוחה קלה וגם אפשרי לשתות אותו כמו שהוא – ככה לבד.
אולי היין השווה ביותר לדעתי בהשקה זו.

Bordeaux

ב"שונות" אדבר על 2 יינות מאזורים שונים אך דוברי אותה שפה.
ריוחה ספרדי – RAMON CARDOVA – זהו שמו של הייקב.
חייב להודות שציפיתי ממנו להרבה יותר.
אך לטובתו אומר שהוא זול בהרבה מריוחה מקובל.
הוא היה עדין מאוד אך עדיין בניחוח מתובל ומסוכר. קינמון, צימוקים, אך לא חזק בריח הפירות היבשים שמלווים בדרך כלל ריוחה.

ולסיום – היין המאוזן ביותר, מהמוצלחים ביותר של ההשקה ולמיטב זיכרוני במחיר סביר ביותר לאיכותו.
המון עץ – אך מאוזן טוב עם פירות שחורים ושוקולד, גוף מלא וסיומת מתמשכת.

מלבק ארגנטינאי!
BODEGAS FLECHAS – GRAND MALBEC.
ד"ר אילן אביטבול, מהאתר www.winexpert.co.il המליץ לי על מלבק זה לGrand finale !
תודה אילן!

אני, ד"ר אילן אביטבול מwinexpert.co.il והנציגה של "ברון אדמונד ובנימין דרוטשילד".

מצטרף לרשימה של ה"חובה לטעום", עם הבורדו מלמעלה 😉

חברים, ישנם יינות כשרים טובים.
בינינו, אפילו לא משנה אם מבושלים או לא. (כמה נורא זה נשמע יין מבושל?!).
בהחלט משפיע על הניחוח, אבל רגע! אל נשכח את האמרונה המבושל (ואינינו כשר), ואיכותו(אה….)!
אולי זה אף מוסיף לקסם המתוק והמסורתי יהודי שביין (הרי בכל החגים, הטקסים והמועדים מלווה יין).

יינות כשרים, כי הקהל היהודי ברחבי העולם ובארץ אוהב לשתות!
מעבר לכך, אחד היינות שיותר משתלם לקנות במחירים מצחיקים בסופרים בארץ שייכים ל"יקב ארזה", יינות ב-20 שקלים יכולים להוות תמורה הולמות ביותר למחירם(ולא נדבר על סידרת ה"אוטור" המפתיעה). "יקב ארזה" ידוע בהיותו יקב כשר שמציע כמעט באידאולוגיה יהודית מובהקת "יין טוב לשבת", כמעט כמו שכל בית יהודי טוב צריך גם "עוף לשבת".
אני בעד!

החבר'ה מ"צור סוכניות"

וכל הכבוד ל"צור סוכנויות" שדואגים גם הם לעובדה זו – להביא יינות כשרים איכותיים לקהל שמחפש זאת.
אולי מאוחר מדי לחג פורים – אבל לפני שאתם רצים לקנות לחג הפסח הזה יינות של 5 ב100 בסופרים, ואתם יודעים שהם לא טובים!
או אולי אתם מחפשים מתנה מרשימה לסדר הפסח אליו הוזמנתם בחג שבא עלינו לטובה.
נסו לקפוץ לחנות היינות הקרובה ולבדוק את היינות מרשימה זו.

בברכת חג שמח!
אני בטוח שתהנו :-*

הירהורים על יינות ישראלים

יין ישראלי 🙂

(תמונה זו נלקחה מאתר http://drinking.co.il/2009/04/09/aging_israeli_cabs)

עם כל הכבוד – ויש כבוד
יש לנו גם בעיה.
יינות ישראלים חזקים מדיי, תוקפים מדיי, מתנהגים בחוצפה וחוסר אחריות (באף ובפה).
זה גם לא משהו שמשתפר עם הזמן, הענבים שלנו עצבניים ובטפסי הטעימות זוכים בניקוד גבוה מדיי על חוזק הטעם והריח- מה שלא מאפשר בשום אופן לזכות בניקוד גבוהה יותר וחשוב יותר באיזון הסופי.
בהתחלה חשבתי שפשוט משחררים אותם מוקדם מדי לצרכנים. אך היננים יודעים את העבודה ומשווקים אותם בדיוק בזמן, הרי גם הלקוחות חסרי סבלנות וקונים כדי לשתות באותו יום, מקסימום באותו שבוע…
אנו ממהרים ובעקבות כך לא זוכים לטוב באמת, מעבר לכך מקובעים וחושבים שאנו יודעים בדיוק מה אנו רוצים- אותו קברנה, קהל גדול מדי של מרלו ועם השיווק המאסיבי בתפריטי הפאבים של שיראז אוסטרלי ויינות צ׳יליאנים אנו מקובעים לחשוב שזהו הטעם שאותו אנו מחפשים ביין.

אנו לא אוסטרליה ולמזלנו אנחנו גם לא דרום אמריקה. יש לנו טרואר ייחודי שיכול ליצור יין ישראלי איכותי לא פחות טוב מאיטליה. רק שכמובן אין לנו תרבות כמו של איטליה. מה שעוד חבל זה ההימנעות שלנו לקחת דוגמא מטרוארים יותר קרובים כמו יוון, שלה סוגי ענבים שונים לחלוטין, המתאימים דווקא בדיוק למה שאנו מנסים ליצור כאן. הקיבעון לקברנה והבלאנדים הטיפה כבדים מדיי כמו שירז קברנה או מרלו ושוב קברנה- נותרו עדיין תקיפים מדיי ללשון, קשה ליצור יין נעים בפני עצמו, שלא מאלץ את השותה לאזנו עם נתח סטייק או קבב מתובלן מדיי… היינות שלנו דומים מדיי לוויסקי ייחודי, תקיף ומלא טעמים- זאת, אני חושב, לא באמת המטרה. אני לא רוצה לשתות כוס, לאכול בו זמנית ולהתענג על שילוב טעמים מפולפל יתר על המידה. אני רוצה לטעום מוצר נעים וחלק, המשדר חוכמה ומדיטציה בזמן לגימת היין, אני רוצה להריח טבע דרך האדמה ולא עץ כבד, אם ארצה להריח עץ כבד לא אתעסק ביין. חוסר הפירותיות בינות הישראלים ניכר מאוד. כמובן שאינני ניסיתי כל בקבוק אפשרי בארץ, אך בגבולות המחיר הסביר ניסיתי מספיק יינות להגיד שהישראלים לצערי מ ספקים משהו מקובע מאוד שמרחיק אותנו יותר מדיי מהקלאסיות האירופאית הראוייה לחיקוי.

מצוי 😦

שוב, אני לא אומר שהיינות הישראלים לא טובים, אני רק מעלה את השאלה האם אנחנו בכיוון הנכון? השאיפה היא לאזן את היין ולהגיע לקהל יותר גדול- להגדיל את כמות שתיית היין לנפש, להפוך את מחירי היין ליותר זמינים ובו זמנית להרחיב את תרבות היין לקהל חדש וצעיר יותר, זאת במטרה ליצור פה תרבות אמיתית של אלכוהול ושתיית יין ולא להשאיר תרבות זו לאליטה בלבד, שגם היא בעצם יכולה לספק לעצמה לרוב יינות משאר העולם, בעלי שם ומחיר כבד הרבה יותר- וגם עושה כך.

לבנים- דווקא הלבנים הישראלים מרגיש שנמצאים בפורמט הנכון- בניגוד ללבנים האירופאים, הישראלים פחות בעלי ניחוח קשה של חומרים אצאתיים, אורגנים או במילה אחרת- הם לא גרמנים/ אוסטרים מדיפי ניחוח זיבלי:-)
ואילו האדומים כן פונים לריחות לוואי ופחות ריח הפרי.

האדומים הישראלים- תוקפים כמו שכבר אמרתי- אני מדבר בעיקר על ה״זניים״, אותו קברנה! שנמכר כשם דבר! אך לאו דווקא מה שהישראלי הפשוט צריך כדי להתקרב לעולם זה, אם הבלנדים המצויינים של יקביי הבוטיק והייקבים הגדולים היו יותר נגישים במחירם, בעלי קמפיין שיווקי גדול יותר שייפנה לאותו קהל צעיר, אני בטוח שהרבה יותר אנשים היו שותים יינות בפאבים.

אין ספק שבלנדים זו גולת הכותרת הישראלית, הם מעניינים יותר, הם נעימים יותר – הם יכולים לעמוד בפני עצמם ולא מחייבים אותך לארוחה מלאה איתם.

שאלה קשה- למה אותם רואים פחות בסופר מרקטים???

כולם יודעים זאת – שאני ניגש לחנות יין כזו או אחרת ושואל מה מומלץ ביותר לערב רומנטי, לא לארוחת שישי, תמיד מפנים אותי ליין צרפתי, ליין איטלקי, למותג כלשהו בעולם היין.
שאני שואל על יין לארוחה מפנים אותי דווקא ליינות שולחן יישראלים…

ישנה מגמה עולה לשתיית יין, ישנה גם מגמה עולה לייצירת בלנדים – הפורמט מובן! פשוט לא רץ מספיק חזק.

רצוי 🙂

אנחנו אוהבים הכל מהר, כאן ועכשיו.
לכן ייצירת שינוי זה לא צריך להיות בהדרגה, אלא צריכה להיות מאסיבית!
הורידו מחירים וצרו בלנדים נעימים. זאת השיטה.
אבל אני רק לקוח.
ויש לי חברים יותר חובבנים ממני בעולם זה, הם גם רוצים להינות מהיין, רק הטענה שלהם היא שזה לא כייף להם- פה הבעייה, עשו את היין כייף יותר!
אל תנסו להתחכם מדיי- פשטות היא התחכום האולטימטיבי (כך דווינצ׳י אמר, הוא היה איטלקי והבין דבר או שניים).
עשו יינות פשוטים בפה, זה יפנה לקהל צעיר יותר ויתחיל ליצור פה דור חדש שיבנה את תרבות היין הישראלית שכולנו מייחלים לה פה.

חומר למחשבה…