2012 Wine Expo

זה מתבקש לרשום רשומה על שהתרחש ב-wine expo 2012, שנערך בגני התעורכה, כמו בכל שנה.
אותם שמות גדולים לצד כמה יקבים קטנים שלא ברור אף פעם איך בדיוק התברגו לשם, לרוב מדובר על שמות כשרים.
חשוב לזכור כי תערוכה זו נועדה בראש ובראשונה כדי להפיץ את חוויית היין הישראלי (ביניהם גם גבינות ישראליות, שמן זית ושוקולד).
להפיץ למי? לקהל המקצועי – החל ממסעדות בארץ ובעולם וכלה בפיצוציות ושאר קניינים שיש להם מטרה בלהרוויח ממכירת יין.

בי-בופ, כבר התחלה טובה

בי-בופ, כבר התחלה טובה

בשונה מירידי יין אזוריים (חיפה, איזור יהודה ופסטיבלי יין בצפון ובשאר אזורי הארץ), שמטרתם ליצור חוויית יין לציבור הישראלי – מטרה תיירותית.
WINE EXPO, הינו אירוע קנייני-עיסקי, שעל הדרך אחרי יום מקצועי אחד נפתח ליומיים לקהל הרחב שמעוניין לנצל את המיקום המרכזי והעלות הקטנה לטעימות עמוסות או סתם ערב בילוי נעים עד נעים מאוד!
לא משנה זה היה - לכולם מגיע אותו יחס

למה נעים?
המון אלכוהול, גבינות טובות ושוקולד בסכום של 70 שקלים חדשים בלבד! (דרך האתר בקנייה מראש, 59₪).
האירוע החל משעה 16:00 ונמשך עד 23:00. מאורגן כיאה לחברות הגדולות שהפיקו אותו.
בהתחשב בכמות האנשים ההיסטרית, אי אפשר לבוא בתלונות, אפילו אם עייפות החומר של המטעימים לפעמים הייתה לא כמצופה מאירוע גדול שכזה, עדיין כל הכבוד על הנחישות והסבלנות שלהם.

מהפתיח, ניתן להבין שטעמתי המון….אך אני לא מתכוון בשום אופן לכתוב על הכל :-0
אז על מה בכל זאת אכתוב?

מהסוף להתחלה…
שמרתי את השמות הגדולים לסוף….והתפלאתי שלקראת שעה 10, בסיבוב השני שלי, שכבר עברתי את היינות הקלילים והכיפיים ופיניתי את עצמי מנטלית, רוחנית ופיסית לכיוון היינות הכבדים יותר, ולצערי ב10 כבר לא פתחו עוד בקבוקים, לא היה יותר מה להציע ושתינו (בלשון הלעז הקרייתית) "סחל'ה" שנשאר בבקבוקים!

ובכל זאת,

זאת הבת של שושנה שם?!

יקב שושנה

יקב שושנה – היקב המדובר מעתלית.
הציג סירה וקברנה טיפוסיים.
אך הבלנד שלהם היה המעניין בעייני – רך ונעים. בנוסף לסירה והקברנה סובניון הוסיפו קאברנה פראנק וקיבלו בלנד שבהחלט שווה דיבור.
יקב זה מייצר רק 3000 בקבוקים בשנה.
ולדבריהם ניתן למצוא את יינות יקב שושנה רק ביקב עצמו.
אז עם יקב אמפורה (שלא היה בתערוכה) ויקב שושנה באזור – שווה להגיע לאיזור!

יקב לוריא – "אנחנו מספסופה".
כמה וכמה סוגים – נסכם זאת ב "מבחר יפה".
הגוונצטרמינר, בהחלט מעורר השראה. ריח אדמתי, פירחוני אך עם זאת ריחות נועזים מעט בהרחה ראשונית העלו זיכרונות מגוונצטרמינרים גרמנים.
עוד יין ששווה סיקור הוא הבלנד ושמו – "רוסו".
כ-5 זנים שונים ובינייהם ברברה, ריח פירותי חזק, מרגיש מתובל, נעים מאוד בעל צבע חזק. זהו דווקא היין מהסידרה הזולה יותר של היקב.
בהחלט מעורר השראה!

ויתקין vs הרי גליל.
בחיפושי אחר פינו נואר היחידים שהעיזו להפנות אותי אליהם זה ויתקין ויקב הרי גליל.
יקבים גדולים בעלי שם.
אי אפשר להתעלם מהכניסה החזקה של ויתקין לתחום המסעדות. כמעט בכל בית קפה ומסעדה הקריניאן או מסע ישראלי של ויתקין מככב.
לעומת זאת הפינוא נואר שלהם, חזק מאוד בטעמו יחסית, צבעו בהיר יחסית (האם זה באמת יאה לפינו נואר?), ריח חזק מדיי של עץ ופחות מיוזע ואנימלי לאותו כוכב (פינו נואר).
יחסית אמרתי והתכוונתי יחסית להרי גליל.
הפינו עם צבע קצת יותר עוצמתי, עד כמה שניתן להוציא מענב זה, הריח כמו שמצופה והטעם, בדיוק מה שחיפשתי.ריכוז הפרי ביין מה שהרשים אותי בעיקר.
בשונה מפינו נואר ישנים יותר של היקב, יין זה התאפיין דווקא בבגרות מסויימת, כניראה שלמדו להתעסק איתו נכון ויצא להם סיפור הצלחה לפינו נוארים הישראלים:-).
ירדן – למה רק סירה?!
טעימות רוחב של סירה זה החיובי, יחס מזלזל של המתעימים זה השלילי.
2007 ו 2005, קנו אותי.
לאחר הימנעות ארוכה שהייתה לי מירדן, הבנתי. אחד היקבים שיותר מביניי עניין בארצנו.
אחרי הצלחת 2003, שנת 2005 בהחלט ניכרת כטובה, היום גם יינות 2007 ראויים לשתייה.

יקב ברקן – הפתעה!
איתן, ריחן וצפית.

איתן צפית ריחן לפי הסדר

איתן, צפית, ריחן

למה השמות? על שמות ההרים.
את הסיפור תוכלו לקרוא על תוויתו של כל בקבוק או באתר של ברקן.
איתן, טוב מאוד!
ריחן, אוטומטית אסוציאציות לבזיליקום 🙂 לא תמצאו את זה שם, מתוק מדיי לטעמי.
צפית – מעניין מה הצרפתים יחשבו שעירבבו אותם עם דרום אפריקאים…מעבר לזה, מה החבר'ה מקריית גת (צפית) יגידו שמה שמעניין אצלם זה יין?!
מרסלאן 51%, לא מכיר הרבה כאלו בישראל.
פינוטאז', שכבר גילינו שהוא יהלום בשדה של יקביי ברקן.
וקלדוק, שהוא סוג של קריניין, כי חייבים להכניס ישראליות לתוך העירבוב הצפרוקאי הזה;-)
מוצלח מאוד!
נעים כמו שהוא, לשתות לבד, מעניין בפה, טאנינים רכים מאוד.
היינות אומנם תחת קטגוריה של "איזוריים", מעניינים מאוד בפה, אותי אישית הצופית משך לכמה כיוונים שונים הוא היה לי טוב.
במחיר של 90₪ (כל יין בסידרה), מקבלים תמורה טובה ביותר.

עד כאן הישראלים שעניינו אותי בתעורכה זו.
(שוב, טעמתי הרבה – אך לא טעמתי הכל, ויש עוד הרבה טובים – אך לא לכולם הרגשתי שמגיעה כרגע במה)

תהיות כמו: "למה בקברנה סובניון כמעט כולם אותו דבר", "מתיקות יתר בכל כך הרבה יינות", "זה לא נוגד אתיקה להכניס יין בוז'ולה לפה?!" וכד'…
אשמור לדיון אחר…

תובנות שקיבלתי מתערוכה זו – טעים פה, כייף פה – יש מקומות ששווה לקפוץ לביקור אצלם ולאו דווקא לקנות בתערוכה עצמה.
ואם בכל זאת רציתם לקנות, המחיר זול יותר בתערוכה מאשר בחנויות.
אבל אם אהבתם משהו, ואין אותו בחנות הקרובה אליכם – תסעו לבקר!

יש גם חו"ל

צור סוכניות - יש גם מחו"ל

בניפרד אכתוב על חברת "צור סוכנויות" שמייבאת יינות מחו"ל, כשרים (לכן אולי יקרים יותר), מעניינים, בעיקר שמות מפוצצים. שנותנים קרב לא קטן בכלל לתעשיית היין הישראלית במחיריהם.

מודעות פרסומת

שביל היין – יקב ראשון (הרי גליל)

הגענו אחרי נסיעה מעייפת מאוד בג'יפ,
אין ספק שהיה כייף לרדת מהרכב ולמתוח את הגב.
הריח באוויר שונה מאוד מהריח בקריות, והנוף ללא ספק מזכיר חו"ל…
ואם בחו"ל עסקינן, הדבר הראשון ברואתנו את הבניין המרשים ארכיטקטונית של יקב הרי גליל, העלה לחברי שרק חזר ממשלחת צבאית לפולין,
קונטציות לא חיוביות כלכך לגבי המבנה. אולי זה מודרני מדיי, אבל אין ספק ששמים לב ליקב! (אם זאת הייתה הכוונה).

מרכז המבקרים מבפנים מהווה כל מה שאפשר לצפות ממרכז מבקרים של יקב.
יחס אדיב ביותר, חנות מלאה מוצרים נילווים לחובבי היין, סדר היררכי ונעים לעין של המוצרים וקיטלוגם, חנות מהונדסת מאוד, ממש כמו סופר מרקט,רק של יין.

סופרמרקט "הרי גליל"

להמשיך לקרוא

שביל היין של ישראל (מבוא)

אז לקחנו תרמיל, לקחנו מקל, לקחנו לנדרובר דפנדר משופר ומשופצר ויצאנו ל״סיור יקבים גלילי״.

המטרה, לכבוש את יקביי הגולן! משם להדרים ולהמשיך בפריצת שביל יין, לאו דווקא רישמי, אלא אישי, נוח, זורם ומעניין.
משהו שיהיה נוח ליום חופש של כמה חברים. משהו שיהיה נגיש גם לחך וגם לראש.
החשקים הגוסטרונומים שלי פשוטים, אני רוצה לאכול טוב ואני רוצה לשתות טוב!
לא באמת משנה לי מה ואיך, תלוי עם איזה חשק אני קם בבוקר.

במהלך פסח, עבדתי קשה ותיכננתי לעצמי יום חופש למהלך השבוע. לנסוע עם חברים, לטעום יינות, למלא את מקרר היין החובבני שלי בדברים מעניינים ולהרגיש שכבשתי את העולם! כן כן! כל זה בזכות יין! (וגבינות…)

דינוסוס/בכחוס אל היין

אני עצמי אוהב יין, מעבר לאוהב, אני מאמין מאוד ביין ישראלי! אני מעריץ יינות ישראלים.
כמובן שאני לוקח בחשבון שבישראל הכל חדש, צעיר, המדינה בסך הכל בת כ 60 שנים וייצור היין הרישמי והמוכר על אדמתנו הוא רק בן כ 100 שנים(מתוכם 20 של איכות).
לעומת ההיסטוריה האירופאית, זה כלום.
מזג האוויר המשוגע, המבנה הגיאוגרפי והראש הפתוח והמפותח מאוד של ישראלים, הוביל אותנו לייצור יין ונסיון להוכיח משהו לעולם.

הסיור במקורו היה ליומיים ומכיל יותר מעשרה ייקבים (ויש הרבה יותר באזור), אך חיים סטודנטיאלים מלאי עבודה הובילו אותנו לקיצור הטיול ובחירת ייקבים אקראית בהתאם למקומם במפה.

להמשיך לקרוא