יקב רימונים – אטרקציה תיירותית במסווה של יקב.

אזור תעשייה דלתון, רק ימינה.
עד שמגיעים למרכז המבקרים הדרך נראית כמסלול ראלי עטור דגלים, דיי מצחיק שכאשר החננו היה לי דחף מוזר לצעוק "ניצחנו"!

על יקב רימונים שומעים רבות בעקבות הקונצפט הייחודי שלו. הכנת יין מרימונים. נשמע מוזר, וכך גם הטעם.

בגלל שקשה לי קצת לקבל את הרעיון, אתחיל מנושא הטעם ומשם אמשיך לרעיון המרכזי של מרכז המבקרים.

בלי להעליב, במקום יין, הייתי קורא לזה שייכר רימונים,

שייכר איכותי ללא ספק, מזן רימונים מובחר ומקורי שהכליאו במיוחד בארצנו ויש בו אותה כמות סוכר שיש בענבי היין,

לכן להכנת שייכר זה אפשר להתייחס באותה צורה המקובלת בהכנת יין.

לקוחות דוברי גרמנית

שביל היין של ישראל (מבוא)

אז לקחנו תרמיל, לקחנו מקל, לקחנו לנדרובר דפנדר משופר ומשופצר ויצאנו ל״סיור יקבים גלילי״.

המטרה, לכבוש את יקביי הגולן! משם להדרים ולהמשיך בפריצת שביל יין, לאו דווקא רישמי, אלא אישי, נוח, זורם ומעניין.
משהו שיהיה נוח ליום חופש של כמה חברים. משהו שיהיה נגיש גם לחך וגם לראש.
החשקים הגוסטרונומים שלי פשוטים, אני רוצה לאכול טוב ואני רוצה לשתות טוב!
לא באמת משנה לי מה ואיך, תלוי עם איזה חשק אני קם בבוקר.

במהלך פסח, עבדתי קשה ותיכננתי לעצמי יום חופש למהלך השבוע. לנסוע עם חברים, לטעום יינות, למלא את מקרר היין החובבני שלי בדברים מעניינים ולהרגיש שכבשתי את העולם! כן כן! כל זה בזכות יין! (וגבינות…)

דינוסוס/בכחוס אל היין

אני עצמי אוהב יין, מעבר לאוהב, אני מאמין מאוד ביין ישראלי! אני מעריץ יינות ישראלים.
כמובן שאני לוקח בחשבון שבישראל הכל חדש, צעיר, המדינה בסך הכל בת כ 60 שנים וייצור היין הרישמי והמוכר על אדמתנו הוא רק בן כ 100 שנים(מתוכם 20 של איכות).
לעומת ההיסטוריה האירופאית, זה כלום.
מזג האוויר המשוגע, המבנה הגיאוגרפי והראש הפתוח והמפותח מאוד של ישראלים, הוביל אותנו לייצור יין ונסיון להוכיח משהו לעולם.

הסיור במקורו היה ליומיים ומכיל יותר מעשרה ייקבים (ויש הרבה יותר באזור), אך חיים סטודנטיאלים מלאי עבודה הובילו אותנו לקיצור הטיול ובחירת ייקבים אקראית בהתאם למקומם במפה.